תהילים פרק ז
א שִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁר-שָׁ֥ר לַיהוָ֑ה עַל-דִּבְרֵי-כ֝֗וּשׁ בֶּן-יְמִינִֽי: ב יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי בְּךָ֣ חָסִ֑יתִי הוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכָּל-רֹ֝דְפַ֗י וְהַצִּילֵֽנִי: ג פֶּן-יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י פֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל: ד יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי אִם-עָשִׂ֣יתִי זֹ֑את אִֽם-יֶשׁ-עָ֥וֶל בְּכַפָּֽי: ה אִם-גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם: ו יִֽרַדֹּ֥ף אוֹיֵ֨ב | נַפְשִׁ֡י וְיַשֵּׂ֗ג וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י | לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה: ז ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה | בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ: ח וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה: ט יְהוָה֮ יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים שָׁפְטֵ֥נִי יְהוָ֑ה כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי: י יִגְמָר-נָ֬א רַ֨ע | רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֪ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּ֗וֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק: יא מָֽגִנִּ֥י עַל-אֱלֹהִ֑ים מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי-לֵֽב: יב אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם בְּכָל-יֽוֹם: יג אִם-לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ: יד וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי-מָ֑וֶת חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל: טו הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל-אָ֑וֶן וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר: טז בּ֣וֹר כָּ֭רָֽה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל: יז יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ וְעַ֥ל קָ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד: יח אוֹדֶ֣ה יְהוָ֣ה כְּצִדְק֑וֹ וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם-יְהוָ֥ה עֶלְיֽוֹן:
תהילים פרק ז הוא מזמור נוסף המיוחס לדוד המלך, המתאר תפילה ותחינה לה׳ ברגע של מצוקה אישית. על-פי כותרתו "שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר־שָׁר לַה' עַל־דִּבְרֵי־כֻושׁ בֶּן־יְמִינִי", מדובר ב"שִׁגָּיוֹן" – מונח מקראי שמשמעותו אינה ודאית לחלוטין. יש שפירשו זאת כעין "שיר נרגש" או "תחינה נלהבת", או סוג של מזמור שכולל זעקה מתוך סערת רגשות. האירוע המתואר קשור ל"דִּבְרֵי־כֻושׁ בֶּן־יְמִינִי", שנחשב (על פי חלק מהפרשנים) לדמות שפגעה בשמו הטוב של דוד, או אולי לרמז לשאול המלך שהיה מבני בנימין (אם כי לא ברור במדויק).
המזמור מציג את דוד הקורא לה' שיציל אותו מרודפיו, ובעיקר מתוך האשמה או עלילה לא מוצדקת. הוא מצהיר על חפותו, ואף מוכן להיענש אם חטא. בסיום הפרק, באה ההבנה שה׳ הוא שופט צדק הגומל לאדם לפי מעשיו, ולכן דוד בטוח בצדקתו ובישועתו.
פירוש קצר לפסוקים
- "שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר־שָׁר לַה' עַל־דִּבְרֵי־כֻושׁ בֶּן־יְמִינִי"
- כותרת המזמור, המייחסת אותו לדוד המלך, ייתכן בעת עלילה או האשמה שהוטחה בו מצדו של אדם מבני בנימין.
- "שיגיון" מרמז לשירה מלאת רגש עז.
- "ה' אֱלֹהַי, בְּךָ חָסִיתִי; הוֹשִׁיעֵנִי מִכׇּל־רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי"
- תפילה ותביעת הצלה: דוד מכריז על ביטחונו בה׳ ("בך חסיתי") ומבקש ממנו שיצילנו מפני רודפיו.
- "פֶּן־יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי; פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל."
- דוד מתאר את רודפיו כאריה המאיים לטרוף. אם ה׳ לא יתערב, אין מי שיציל.
- "ה' אֱלֹהַי, אִם־עָשִׂיתִי זֹאת, אִם־יֶשׁ־עַוְלָה בְכַפָּי"
- הצהרת חפות: הוא אומר שאם אכן חטא או עשה עוול, יהיה ראוי לעונש.
- "אִם־גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע, וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם"
- "אם גמלתי רע למי שעשה איתי שלום", או אם שלחתי ידי לרעה למי שלא פשע, אז…
- דוד מוכן לקבל את הדין אם באמת עשה עוול שכזה, אך מרמז שלא עשה זאת.
- "יִרְדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג, וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי, וְאֶת־כְּבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶּלָה."
- הוא ממשיך ומפרט: אם באמת חטא – שהאויב יצליח לרדוף ולרמוס אותו. זו הצהרת תום לב – הוא מאמין שה' יודע כי הוא זכאי.
- "קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ, הִנָּשֵׂא בְּעוֹבְרוֹת צוֹרְרָי; וְעוּרָה אֵלַי, מִשְׁפָּט צִוִּיתָ."
- קריאה לה׳ להתעורר ולנקום ברודפיו של דוד.
- "משפט צוית" – ה' מצווה צדק בעולם; דוד סומך על יושרו האלוקי.
- "וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסֹבְבֶךָ, וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה."
- מתקבל רושם של ה׳ היושב בדין על העמים כולם.
- דוד קורא לה' לשוב למרום כסאו ולשפוט בצדק את המציאות.
- "ה' יָדִין עַמִּים; שָׁפְטֵנִי ה' כְּצִדְקִי, וּכְתֻמִּי עָלַי."
- שוב בקשה: שישפוט האל את דוד על פי הצדק (בצדקתו ובתומו), ושיברר בין טענות האויבים למציאות האמיתית.
- "יִתַּמּוּ־נָא רַעַת רְשָׁעִים, וּתְכוֹנֵן צַדִּיק; בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק."
- דוד מבקש שיבוא קץ לרוע הרשעים, ושאלוהים (היודע את כל צפונות האדם – "בוחן לב וכליות") יכונן ויחזק את הצדיק.
- "מָגִנִּי עַל־אֱלֹהִים, מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי־לֵב."
- דוד מצהיר שאלוהים הוא המגן שלו, מושיע את מי ש"ליבו ישר".
- "אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק, וְאֵל זֹעֵם בְּכׇל־יוֹם."
- אלוהים הוא "שופט צדיק", אבל גם "זועם בכל יום" על מעשי רשע. יש כאן צדק אלוקי מתמיד.
- "אִם־לֹא יָשׁוּב, חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ; קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכֹונְנֶהָ."
- מי שלא ישוב בתשובה, האל ילטוש עליו חרב, הכוונה שהעונש מוכן למי שממשיך בדרך רעה.
- "וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת, חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל."
- עוד תיאור של חרון אפו של ה׳ על הרשעים: כלי מוות וחיצים בוערים מוכנים למלחמת הצדק.
- "הִנֵּה יְחַבֶּל־אָוֶן, וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר."
- תיאור המשך של מי שרוקם מזימות – "יחבל און" (כמו אישה 'מחבלת' = בהיריון) ומוליד שקר.
- מה שמתחיל במחשבות רעות (הֵרָיוֹן של 'עמל') – נולד כשקר.
- "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל."
- הרשע כורה בור לאחרים – אך בסוף נופל לתוכו בעצמו.
- "יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְעַל קׇדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד."
- מפורט כאן העיקרון של "מידה כנגד מידה": העוול שחולל הרשע יחזור עליו.
- "אוֹדֶה ה' כְּצִדְקֹו, וַאֲזַמְּרָה שֵּׁם ה' עֶלְיוֹן."
- חתימה בנימה אופטימית: דוד מבטיח להודות לה׳ על צדקתו ולזמר לשמו העליון.
רעיונות מרכזיים תהילים פרק ז
- הצהרת חפות והזמנה לבדיקה
- דוד מוכן להיבדק על ידי ה׳; אם חטא, שייענש. המחווה מעידה על ביטחון עצום בצדקתו.
- אלוהים – השופט העליון
- הפרק מדגיש שוב ושוב שה׳ שופט צדק, ובסופו של דבר האמת תצא לאור, והרשעים ייענשו.
- הרשע מפיל עצמו בפח שטומן לאחרים
- יש כאן מוטיב חוזר בתהילים – "בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל". משפט שלפיו החוטא בסוף מקבל את עונשו באופן טבעי.
- חתימה בהודיה
- כדרכו של דוד המלך, גם באמצע המצוקה הגדולה, הוא מסיים בהודיה. עוד לפני התוצאה הממשית, הוא בטוח שיקבל ישועה.
באילו מצבים טוב לקרוא פרק זה?
- כשאדם מרגיש שהואשם שלא בצדק
- המזמור מבטא תחושה של אדם הנרדף על לא עוול בכפו. אדם שחווה האשמות שווא יכול להזדהות עם דוד ולבקש מה' שיוציא לאור את האמת.
- בעת רדיפה אישית או משפטית
- אם אדם עומד בפני מרדף משפטי/חברתי, והצדק לצדו – ניתן לקרוא פרק זה כדי לבטא ביטחון שה׳ יפעל ויגלה את האמת.
- להתחזק באמונה שהסופיות היא בידי האל
- הפרק מזכיר שהרשע בסוף ימעד לתוך חוסר הצדק שלו-עצמו. לקריאה בזמן שרואים סביב עוול, אך רוצים לזכור שהאל מניע את ההיסטוריה בצדק.
- בעת רצון לקוות שהרוע ייפסק
- "יתמו רעת רשעים" – תפילה נמרצת שיבוא קץ לרוע. מתאימה למי שמבקש שלום וסיום של אלימות ושקרים.
- במקרים של מחלוקות ושמועות שווא
- כיוונו של דוד במזמור הוא מענה לשמועה מרושעת (מפי "כוש בן ימיני" או דומה). מזמור זה עשוי לחזק אדם שחש שפוגעים בשמו הטוב.
- כעודד לאומץ ותום לב
- דוד מכריז: "אם עשיתי זאת… ישיגני האויב" – כלומר, אין לי מה לפחד, כי לא חטאתי. יש כאן קריאה לגישה של "אמת עד הסוף" מול אתגרים.
סיכום
תהילים פרק ז הוא מופת של תפילה במצבי עלילה או רדיפה שקרית. דוד יוצא בהצהרת תום וחפות: אם הוא אשם, שייענש; אך למעשה הוא מאמין שה׳, כ"שופט צדק", יגן עליו וימיט עונש על אויביו הרודפים אותו במרמה. הפרק מלמד שיעור באמונה שלמה שהאמת תצא לאור, ושמעשי רשע סופם לכלות את עצמם. לאדם הנקלע למחלוקת או האשמות שווא, קריאת הפרק יכולה לספק ביטחון ואופטימיות שהצדק האלוקי לא יאחר לבוא, ושבסופו של דבר, "אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ" – יהיה על מה להודות ולזמר.