תהילים פרק ו

תהילים פרק ו

א לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל-הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב יְֽהוָ֗ה אַל-בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל-בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי: ג חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי: ד וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד (ואת)  וְאַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עַד-מָתָֽי: ה שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ: ו כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה-לָּֽךְ: ז יָגַ֤עְתִּי | בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל-לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה: ח עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָֽ֝תְקָ֗ה בְּכָל-צוֹרְרָֽי: ט ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל-פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי-שָׁמַ֥ע יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי: י שָׁמַ֣ע יְ֭הוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח: יא יֵבֹ֤שׁוּ | וְיִבָּהֲל֣וּ מְ֭אֹד כָּל-אֹיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע:

תהילים פרק ו נמנה עם מזמורי התחינה האישית של דוד המלך, הנושאים אופי של וידוי, תחינה ורצון להירפא ולהינצל. על-פי כותרתו (״לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל־הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד״), הוא הושר או נוגן בעזרת כלי נגינה מיוחד ("על השמינית") בהנחיית המנצח. הפרק מבטא כאב נפשי וגופני גדול, לצד תחושת חרטה ובקשה לסליחה ולישועה מה'.

פירוש הפסוקים בקצרה

1. "ה' אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וְאַל־בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי."
   • דוד מבקש מה' שלא יוכיח אותו בכעס, ולא ייסר אותו בחֵמה.
   • המשמעות היא תחינה להפחתת חומרת העונש או הצער, גם אם מגיע לו להיענש על חטאיו.
2. "חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי, רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי."
   • בקשה לרחמים ולרפואה. דוד מעיד על סבלו הגופני ("נבהלו עצָמיי"), רומז לכאב פיזי או חולשה קשה.
   • "אֻמְלַל אָנִי" מבטא עינוי נפשי ופיזי גם יחד.
3. "וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה ה', עַד־מָתָי?"
   • לא רק הגוף, אלא גם הנפש שרויה בבהלה עמוקה.
   • הקריאה "עַד מָתַי?" מבטאת ייאוש מהסבל וחוסר ידיעה מתי יסתיים.
4. "שׁוּבָה ה', חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ."
   • דוד מבקש מה' לחזור אליו ברחמים ולחלץ (להציל) את נפשו.
   • מניע הבקשה: "לְמַעַן חַסְדֶּךָ" – לא בזכות מעשי האדם בלבד, אלא בזכות מידת החסד האלוקית.
5. "כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ, בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה־לָּךְ?"
   • טיעון: אם אדם מת, הוא אינו יכול להודות ולהלל את ה' בעולם הזה, ולכן מוטב שיחיה כדי להמשיך לקדש שם שמיים.
   • דוד משתמש בנימוק תיאולוגי-רגשי: הישארות בחיים מאפשרת להמשיך בעבודת ה'.
6. "יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי, אַשְׂחֶה בְכׇל־לַיְלָה מִטָּתִי, בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה."
   • תיאור מוחשי ומטפורי של בכי ותשישות: דוד מספר שהוא בוכה בלי הפסקה בלילות, עד שהמיטה "שוחה" בדמעות.
   • מדגיש עומק של כאב וסבל מתמשך.
7. "עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי, עָתְקָה בְּכׇל־צוֹרְרָי."
   • עיניו של דוד ״עוששות״ (נחלשות ומתכהות) מהכעס, הבכי או הצער שנובע מצוררים רבים.
   • "עתְקָה" עשויה לבטא התרחקות או נטישה – דוד מרגיש שהצרות הרחיקו אותו מעניו (משלווה ואור).
8. "סוּרוּ מִמֶּנִּי כׇּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן, כִּי־שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי."
   • פנייה לרשעים: הסתלקו, ה' שומע את בכיי.
   • ביטוי של אמונה שקריאתו של דוד הגיעה לאוזני האל, והדבר מבשר על הצלה מתקרבת.
9. "שָׁמַע ה' תְּחִנָּתִי, ה' תְּפִלָּתִי יִקָּח."
   • המשך ההדגשה שה' כבר קיבל או מקבל את תחינותיו.
   • יש פה הפיכת נקודת השבר לנקודת סגולה: הסבל הוביל לתפילה עמוקה שמתקבלת.
10. "יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כׇּל־אֹיְבָי, יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע."

• חתימה אופטימית: אויבי דוד הם שיחוו בושה ויבהלו מאוד, הסבל יתהפך עליהם.
• "יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ רָגַע" – הם ישובו (יחזרו) מושפלים באחת, בסערה.

רעיונות מרכזיים תהילים פרק ו

1. מצוקה גופנית ונפשית כאחד
   • דוד מתאר בבהירות סבל גופני ("נבהלו עצמותיי") לצד מצוקה נפשית עמוקה ("נפשי נבהלה מאוד"). שילוב הקושי מחזק את התפילה כזעקה מקיפה.
2. בקשת סליחה ורחמים
   • הטקסט רומז שדוד מזהה אפשרות שהסבל נובע מחטאים או מעוולות מסוימות, ולכן הוא מבקש ״אַל־בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי״ – שלא יינזף בחומרת הדין.
3. בכי כתפילה עוצמתית
   • תיאורי הדמעות בשפע מלמדים שתפילה הנובעת מהלב, מתוך כאב אמיתי, יכולה להיות מספיקה כדי להניע רחמים אלוקיים.
4. שינוי מגמה וביטחון בישועה
   • למרות הפתיחה הקשה, ניתן לראות את המעבר מפסוק 8 ואילך לאופטימיות: "שמע ה' קול בכיי…" מהווה נקודת תפנית מאבל לתקווה.
5. עיקרון: מי שחי – יכול להמשיך להלל את ה'
   • האדם משתמש בעובדה שהוא חי כדי להצדיק הצלה והשארות בעולם – כדי להוסיף קדושה ושבח לאל.

באילו מצבים טוב לקרוא פרק זה?

1. בזמן מחלה או כאבים פיזיים
   • דוד מציין מפורשות את "נבהלו עצמותיי". הפרק מדגיש בקשה לרפואה ורחמים בהתמודדות עם כאב פיזי קשה.
2. בעת מצוקה נפשית או דיכאון
   • "נפשי נבהלה מאוד" ו"בדמעתי ערשי אמסה" מבטאים מצב רוח של עצב עמוק וייאוש. המזמור יכול להוות פורקן לרגשות ולספק פתח של תקווה.
3. כשאדם מרגיש עונש או ייסורים
   • אם יש תחושה שהייסורים נובעים מעוול, חטא או משבר מוסרי, הפרק מבטא חרטה ותחנונים להקלת הדין.
4. למי שעובר בגידה או רדיפה מאנשים קרובים
   • הפסוקים האחרונים מדברים על איבה וסילוק אויבים. יש שם תחושת רדיפה, ודוד מקווה שה' יהפוך את מצבם של המאשימים בו.
5. כאשר רוצים להתחזק באמונה בתוך הקושי
   • הפרק מלמד על מעבר מייאוש לתקווה: "שמע ה' קול בכיי" – ציון ההקשבה האלוקית גם ברגעים הכי נמוכים.
6. תפילה לשלום נפשי ופיזי
   • אפשר לשלב את הקריאה במצבים של חוסר שינה או בכי לילי, ממש כמתואר בפסוק 6, כדי לבקש רגיעה ורפואה.

סיכום

תהילים פרק ו הוא מזמור תחינה שנושא אופי של הספד ובקשת סליחה ורפואה. דוד המלך מתאר סבל רב, פיזי ונפשי, ומבקש מה' שלא ייסרהו בחומרה. למרות העובדה שהוא מרגיש שייתכן והוא ראוי לעונש, הוא מקווה שחסדי ה' יגברו על הדין. הפרק בנוי באופן הממחיש את עומק הכאב והחרדה, אך מוביל בסופו לביטחון שאכן תפילתו נשמעת, ועמה מתקרבת הישועה. המזמור מתאים למצבים של כאב, בין אם פיזי או רגשי, ומספק אופק של נחמה ואמונה בכוחה של תפילה כנה להמתיק את הקושי ולהביא רפואה וישועה.

תהילים