תהילים פרק ה

תהילים פרק ה

א לַמְנַצֵּ֥חַ אֶֽל-הַנְּחִיל֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: ב אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה | יְהוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי: ג הַקְשִׁ֤יבָה | לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י כִּֽי-אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל: ד יְֽהוָ֗ה בֹּ֖קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י בֹּ֥קֶר אֶֽעֱרָךְ-לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה: ה כִּ֤י | לֹ֤א אֵֽל-חָפֵ֘ץ רֶ֥שַׁע | אָ֑תָּה לֹ֖א יְגֻרְךָ֣ רָֽע: ו לֹֽא-יִתְיַצְּב֣וּ הֽ֭וֹלְלִים לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָׂ֝נֵ֗אתָ כָּל-פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן: ז תְּאַבֵּד֮ דֹּבְרֵ֪י כָ֫זָ֥ב אִישׁ-דָּמִ֥ים וּמִרְמָ֗ה יְתָ֘עֵ֥ב | יְהוָֽה: ח וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל-הֵֽיכַל-קָ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ: ט יְהוָ֤ה | נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ לְמַ֥עַן שׁוֹרְרָ֑י (הושר)  הַיְשַׁ֖ר לְפָנַ֣י דַּרְכֶּֽךָ: י כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֮ קִרְבָּ֪ם הַ֫וּ֥וֹת קֶֽבֶר-פָּת֥וּחַ גְּרוֹנָ֑ם לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִֽיקוּן: יא הַֽאֲשִׁימֵ֨ם | אֱֽלֹהִ֗ים יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֪וֹתֵ֫יהֶ֥ם בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי-מָ֥רוּ בָֽךְ: יב וְיִשְׂמְח֨וּ כָל-ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ: יג כִּֽי-אַתָּה֮ תְּבָרֵ֪ךְ צַ֫דִּ֥יק יְהוָ֑ה כַּ֝צִּנָּ֗ה רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ:

תהילים פרק ה הוא פרק נוסף בסדרת מזמורי דוד המלך המתארים פנייה אישית אל ה' בעת צרה או צורך בהכוונה. בכותרתו ("לַמְנַצֵּחַ אֶל־הַנְּחִילוֹת, מִזְמוֹר לְדָוִד") יש התייחסות מוסיקלית – ייתכן לכלי נגינה (נחילות) או לסגנון מסוים של נגינה. הפרק מתרכז בתפילה של דוד להשגחה, הכוונה והצלה אל מול רשעים ומרעים, וחותם בהדגשת הביטחון והשמחה של מי שמחסה בה'.

פירוש הפסוקים בקצרה

1. "אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה', בִּינָה הֲגִיגִי."
   • דוד פונה לה' ומבקש שישים לב לא רק לדבריו הישירים ("אֲמָרַי") אלא גם להרהורי לבו ("הֲגִיגִי").
   • מלמד שיש ערך להרגשות הפנימיות ולמחשבות העמוקות, וה' מבין את כולן.
2. "הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי, מַלְכִּי וֵאלֹהָי, כִּי־אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל."
   • המשך פנייה לה' כמלך וכאלוהים אישי. דוד רואה בקב"ה גם מלך עולמים וגם מלך אישי, המושל על גורלו.
3. "ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי, בֹּקֶר אֶעֱרָךְ־לְךָ וַאֲצַפֶּה."
   • יש כאן רמז לתפילת שחרית (הבוקר), שבה דוד "עורך" את דבריו לפני ה' ומצפה לתשובה או להכוונה.
   • מחדד את חשיבות פתיחת היום בתפילה ובפנייה לאל.
4. "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אַתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע."
   • הצהרה שה' אינו חפץ ברוע או שוכן במחיצתו.
   • מכאן, דוד מבקש לזכות בקרבה האלוקית ומניח שבעלי רוע או חטא אינם ראויים לכך.
5. "לֹא־יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, שָׂנֵאתָ כׇּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן."
   • מעשי עוול גורמים לריחוק מאלוקים.
   • "הוֹלְלִים" יכולים להיות מחרחרי ריב או גסי רוח שאינם עומדים לפני ה' בצדק.
6. "תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב, אִישׁ־דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'."
   • המשורר מדגיש ששקרים, רצח (דמים) ומרמה הם תועבות בעיני ה'.
   • מעביר מסר שהשקר ורצחנות סופם להיענש ולהיכחד.
7. "וַאֲנִי, בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל־הֵיכַל־קׇדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ."
   • לעומת הרשע, דוד נשען על חסד ה', ומתוך כך בא לפניו בבית המקדש או במעמד תפילה.
   • הוא מתייחס ל"יראה" כאל מרכיב חשוב בהגעה להיכל הקודש.
8. "ה' נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ, לְמַעַן שׁוֹרְרָי; הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ."
   • דוד מבקש הכוונה אלוהית – "הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ" – כדי שיוכל לעמוד מול אויביו בשלום וללכת ביושר.
9. "כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכֹנָה, קִרְבָּם הַוּוֹת; קִבְר־פָּתוּחַ גְּרוֹנָם, לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן."
   • תיאור האנשים הרעים המקיפים את דוד: דבריהם אינם כנים, לשונם חלקלקה ומלאת מרמה, סופם גורל של "קבר פתוח".
10. "הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים, יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם; בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ, כִּי־מָרוּ בָךְ."

• דוד מבקש מה' להביאם לידי כישלון בתוכניותיהם, שכן פשעיהם רבים והם מורדים בה'.

11. "וְיִשְׂמְחוּ כָל־חֹסֵי בָךְ, לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתַסֵּךְ עֲלֵיהֶם; וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ."

• לעומת גורל הרשעים, הצדיקים – "חֹסֵי בָךְ" – ישמחו לעד וירננו בצל הגנת האל.

12. "כִּי־אַתָּה תְבָרֵךְ צַדִּיק ה', כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ."

• סיום אופטימי: ה' מברך את הצדיק, וכמו מגן (צִנָּה) עוטרו ברצון וברכה.

רעיונות מרכזיים

1. תפילת בוקר ובקשת הכוונה:
   הפסוק "ה' בוקר תשמע קולי" רומז על נטיית הפרק לתפילת שחרית. דוד מבקש התחלה טובה ומוארת ליום.
2. הנגדה בין דרך צדיקים לדרך רשעים:
   שוב ושוב מודגשת הבחירה: מי שדובר כזב או מרמה – יקבל עונשו. הצדיק הבוטח בה' זוכה לשמחה ולברכה.
3. חשיבות ההצדקה והישרות המוסרית:
   דוד מבקש: "הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ" – ללכת בדרך נכונה מבחינה רוחנית ומוסרית, מבלי להיגרר אחרי מעשי רמייה.
4. כוח התפילה בתקופות של לשון הרע והסתה:
   רבים מאנשי הרשע המתוארים הם דוברי שקר ותחבולות. דוד מציג את התפילה כתרופה לעוול המילולי והרוחני שסביבו.

באילו מצבים טוב לקרוא תהילים פרק ה?

1. בתפילת שחרית או בתחילת היום
   • הפסוק "בֹּקֶר אֶעֱרָךְ־לְךָ" מאפשר לראות בפרק זה חלק ממזמורי השחר, כדי לפתוח את היום בבקשה להכוונה ושמירה.
2. כאשר מרגישים מוקפים בהשמצות או תחבולות
   • הפרק מבטא מצוקה מול "דוברי כזב" ו"אנשי מרמה". אם אדם חש שהוא מוקף באנשי שקר או רכילות, הקריאה עשויה לחזק ולהזכיר שאלוהים יבוא לעזרת הצדיק.
3. לאדם המבקש חיזוק בדרך יושר
   • "הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ" היא קריאת כיוון לאדם שמבקש לשמור על עקרונותיו המוסריים וזקוק לסיוע אלוקי מול פיתויים והפרעות.
4. בעת בקשת הגנה או הצלחה
   • סיום הפרק מדגיש את ברכת ה' לצדיק: "כצינה רצון תעטרנו". כאשר אדם זקוק להגנה, להרגיש 'עטוף' ברצון האל לטובה, מזמור זה מתאים.
5. רצון להזכיר לעצמנו את עליונות הצדק על פני הרוע
   • המזמור מצייר במפורש את עונש הרשעים ואת שכר הצדיקים, ומספק אמונה שהדרך הנכונה בסופו של דבר מנצחת.

סיכום

תהילים ה׳ הוא תפילה המשולבת עם קריאה מוסרית: דוד המלך מבקש מה' שייטה אוזן לתפילתו בשעות הבוקר, ירחיק מעליו דוברי כזב ויינחה אותו בדרך ישרה ונקייה מחטא. הפרק מדגיש את ההבדל בין אלו שחיים בשקר ובאלימות לבין מי שבוטחים בה' ומבקשים ממנו עזרה והכוונה. המזמור מסתיים בברכת ביטחון לצדיקים, המוגנים על ידי חסד ה'. לכן, הוא מתאים מאוד לתחילת היום, כאשר אדם מבקש להיכנס ליומו מתוך בהירות, יושרה ואמון בהשגחה האלוקית, וכן במצבים שבהם מרגישים מוקפים ברוע מילולי או תחבולות.

תהילים