שירת הים

שירת הים

להלן שירת הים (שמות ט"ו, א–כ"א) במלואה על פי נוסח מקובל של המקרא (טקסט מקראי שנמצא בנחלת הכלל). לאחר מכן מובא הסבר קצר וסגולות המקושרות לאמירת שירה זו.

א. נוסח שירת הים (שמות ט"ו, א–כ"א)

(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר,
אָשִׁירָה לַה' כִּי־גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
(ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.
(ג) ה' אִישׁ מִלְחָמָה, ה' שְׁמוֹ.
(ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם, וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף.
(ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ, יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן.
(ו) יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַכֹּחַ, יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אֹיֵב.
(ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ, תְּשַׁלַּח חֲרוֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַקַּשׁ.
(ח) וּבְרוּחַ אַפֶּךָ נֶעֶרְמוּ־מַיִם, נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים, קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם.
(ט) אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל, תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי; אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
(י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם, צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.
(יא) מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ, נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
(יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.
(יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ, נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ.
(יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְלָשֶׁת.
(טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵם רָעַד, נָמֹגוּ כׇּל־יֹשְׁבֵי כְנָעַן.
(טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ.
(יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.
(יח) ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.
(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם, וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵיהֶם אֶת־מֵי הַיָּם, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.

(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחֹת אַהֲרֹן אֶת־הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאנָה כׇּל־הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.
(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

(פסוק י"ט חוזר על תוכן הסיכום של נס קריעת ים־סוף, ובפסוקים כ–כא מובא תיאור הנגינה והריקוד בהובלת מרים.)

ב. הסבר קצר על שירת הים

1. הקשר
   • “שירת הים” נאמרה על ידי משה ובני ישראל מיד לאחר נס קריעת ים־סוף, שבו ניצלו ממצרים שרדפו אחריהם. במעמד זה, העם חווה את התגלות עוצמת ה' באופן מרשים ביותר, והגיבו בפורץ שירה.
   • בנקודה זו הם מבטאים הודיה ושבח על ההצלה המיידית, לצד אמונה בהמשך הנהגת ה' בארץ.
2. ייחוד השיר
   • משמעות "אָז יָשִׁיר" מוסברת בחז”ל גם כרמז לעתיד (יש אומרים “שר” לשעבר, יש הטייה לעתיד).
   • השירה עצמה כוללת גם סיכום הנס (‘סוס ורוכבו רמה בים’), וגם הצהרת אמונה: “זה אלי ואנוהו”.
3. ההיבט האוניברסלי
   • ניתן להבין מכאן שהשירה אינה רק אישית−לאומית, אלא נוגעת לתודעה ש”ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד” – ערך המרחיב את הגאולה לעניין עולמי (אל מול ריבונות הבורא).
4. מעלת מרים והנשים
   • בהמשך, מרים הנביאה והנשים לקחו תופים ויצאו בריקוד. רומז על שמחה יתרה וכוח אמונה שכבר היה מוכן, מראה שהנשים לקחו חלק מרכזי בחוויה הסוחפת של השבח וההודיה.

ג. סגולות ושימושים

1. אמירתה כהודיה ושמירה
   • מקובל ש”שירת הים” נאמרת בכל בוקר בתפילת שחרית (ב”פסוקי דזימרה”) על פי מנהגי עדות ישראל, מתוך אמונה שסיפור קריעת ים סוף ונסיו משרה השראת הגנה ורחמים על האדם.
   • נהוג שיש בה סגולת שמירה והצלה מצרות, שכן היא מזכירה את פלא ההצלה מאויבים.
2. לעורר אמונה וביטחון בישועת ה'
   • על פי חז”ל, הנס הגדול של קריעת ים סוף נחשב כביטוי מובהק ליד ה’ המושיעה גם כשאין מוצא טבעי. מי שמבקש זריקת ביטחון יכול לאומרה בכוונה או ללמוד בעיון.
3. מועילה לפרנסה ולרפואה
   • מנהגי פולקלור מונים את שירת הים בין פרקי התהילים שאמירתם מזמינה שפע, בין היתר כי הנס שיצא מכלל טבע (שלפעמים מכנים “פרנסה” באור של “הרחבה נסית”).
4. נוהגים ללומדה בהכנה לשירה בשמחות
   • למשל, קריאתה בחג שביעי של פסח (היום שבו אירע הנס המסופר) היא מנהג ידוע, ויש הרואים באמירתה במעמדים חגיגיים כוח וכוונה להביא שמחה גדולה ועוז.

סיכום

שירת הים (שמות ט"ו, א–כ"א) מתארת את הרגע השיא שלאחר קריעת ים סוף, כאשר בני ישראל פרצו בשירה המבטאת הודיה נלהבת על ישועה מופלאה. מילות השירה כוללות גם הצהרת אמונה עתידית, זיהוי האל כ”אִישׁ מִלְחָמָה” ו”יְמִלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד,” וגם דגש על שמחת הנשים בהנהגת מרים. בשגרת התפילה, השירה מוסיפה ממד נשגב של אמונה, נחשבת כסגולה להגנה ושפע, ורבים רואים באמירתה בכל בוקר זיכרון חוויית הגאולה והודיה לאל, בגבורה ובחסד שאינם תלויים בזמן.