צופן אתבש הוא אחת השיטות הקריפטוגרפיות העתיקות ביותר בעולם, ששורשיה נטועים עמוק בתרבות היהודית. שמו נגזר מהאותיות הראשונות של הצופן – האות א' מוחלפת בת', ב' בש', ומכאן השם: את-בש. זוהי שיטת הצפנה פשוטה אך יעילה, שבה כל אות באלפבית העברי מוחלפת באות המקבילה לה מהקצה השני של האלפבית.
המבנה והעיקרון
עיקרון האתב"ש מבוסס על החלפת אותיות לפי הסדר הבא:
- א מוחלפת בת
- ב מוחלפת בש
- ג מוחלפת בר וכך הלאה, עד:
- ת מוחלפת בא
כאשר הצופן מוצג בשתי שורות, נראה כך:
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
ת ש ר ק צ פ ע ס נ מ ל כ י ט ח ז ו ה ד ג ב א
מבחינה מתמטית, אם נמספר את אותיות האלף-בית (א=1, ב=2, וכו'), אזי ערכה של האות המוחלפת באתב"ש הוא 23 פחות ערכה המקורי.
אתב"ש בתנ"ך
צופן אתבש מופיע מספר פעמים בתנ"ך, והמקרה המפורסם ביותר נמצא בספר ירמיהו. הנביא ירמיהו השתמש בצופן אתב"ש להסוואת שמה של בבל, המעצמה ששלטה באזור:
- בירמיהו כ"ה:כ"ו מוזכרת "ששך" – שהיא "בבל" בצופן אתב"ש (ב=ש, ב=ש, ל=ך)
- בירמיהו נ"א:מ"א מוזכרת "לב קמי" – שהיא "כשדים" בצופן אתב"ש (כ=ל, ש=ב, ד=ק, י=מ, ם=י)
חוקרי מקרא סבורים שירמיהו השתמש בצופן כדי להסתיר את ביקורתו על בבל מסיבות פוליטיות ומדיניות, או שמא מדובר בתוספת מאוחרת של עורכי התנ"ך.
אתב"ש בספרות חז"ל ובקבלה
צופן אתבש זכה למעמד מיוחד בספרות חז"ל ובקבלה כשיטה פרשנית וכאמצעי לחשיפת משמעויות נסתרות בטקסט המקראי. התלמוד מזכיר את האתב"ש כאחד מ-32 הכללים לפרשנות התורה.
בקבלה, צופן אתבש משמש לגילוי רבדים נסתרים וקשרים בין מילים שונות. הגימטרייה המתקבלת לאחר המרת מילה באתב"ש יכולה לחשוף משמעויות חדשות ולקשר בין נושאים שונים בתורה.
למשל, חסידות חב"ד מצאה משמעות מיוחדת בכך שהמילה "צמח" באתב"ש היא "דבק", רמז לכך שהצמיחה הרוחנית קשורה לדבקות בה'.
שימושים היסטוריים
מעבר לתנ"ך, יהודים השתמשו בצופן אתב"ש לאורך הדורות למגוון צרכים:
- תקשורת חשאית: קהילות יהודיות השתמשו בו להעברת מסרים בתקופות של רדיפות
- סחר ומסחר: סוחרים יהודים השתמשו בו לרישום מחירים וסודות מסחריים
- כתיבת קמעות: בעלי שם וכותבי קמעות השתמשו באתב"ש ליצירת שמות קדושים וצירופי אותיות בעלי כוח מאגי
אתב"ש ומדע הקריפטוגרפיה המודרני
אתב"ש נחשב לדוגמה מוקדמת של צופן החלפה חד-אלפביתי (mono-alphabetic substitution cipher), שהוא אבן יסוד בתולדות הקריפטוגרפיה. בימינו, צפנים מסוג זה נחשבים לא מאובטחים מכיוון שהם פגיעים לניתוח תדירויות – שיטה שבה מנתחים את תדירות הופעת האותיות בטקסט המוצפן.
למרות חולשתו כצופן מודרני, האתב"ש נחשב לאבן דרך משמעותית בהתפתחות מדע ההצפנה. הוא מלמד עקרונות יסוד כמו החלפה והזזה, ומציג את הרעיון הבסיסי של הצפנה – הסתרת מידע באמצעות טרנספורמציה שיטתית.
שימושים מודרניים
כיום, צופן אתב"ש משמש בעיקר למטרות חינוכיות ובידוריות:
- לימוד קריפטוגרפיה: צופן אתב"ש משמש כדוגמה פשוטה ואינטואיטיבית להוראת עקרונות ההצפנה
- משחקי חשיבה: חידות וכתבי סתרים לילדים ומבוגרים משתמשים באתב"ש כחלק מפתרון תעלומות
- דרשנות מודרנית: דרשנים ומרצים בתחום היהדות עדיין משתמשים באתב"ש לחשיפת קשרים ורעיונות בטקסטים מקראיים
משמעות רוחנית וסמלית
מעבר לשימוש הטכני, לאתב"ש יש גם משמעות רעיונית עמוקה ביהדות. הצופן מייצג את הרעיון שכל דבר בעולם יש לו היפוך – אור וחושך, טוב ורע, חומר ורוח. האתב"ש מזכיר לנו שמאחורי המציאות הגלויה קיימת מציאות נסתרת, ושלעתים יש להפוך את המובן מאליו כדי לגלות אמת עמוקה יותר.
רבי נחמן מברסלב ראה באתב"ש רמז לכך שגם ברגעים האפלים ביותר של החיים (ת') מסתתר האור הגדול ביותר (א'). כל ירידה, במובן זה, היא התחלה של עלייה.
סיכום
צופן אתב"ש, על אף פשטותו, הוא הרבה יותר מסתם שיטת הצפנה. הוא מייצג את הגאונות היהודית העתיקה, את הקשר בין מתמטיקה, שפה ורוחניות, ואת היכולת למצוא משמעות סמויה מהעין. מהתנ"ך ועד ימינו, האתב"ש ממשיך לשמש כלי להעברת מסרים, לחשיפת רבדים נסתרים, וללימוד על הקשר העמוק בין אות וצליל, בין גלוי לנסתר, בין העולם החומרי לעולם הרוחני.