פתיחת אליהו
פָּתַח אֵלִיָּהוּ (הנביא זכור לטוב) וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמִין דְּאַנְתְּ הוּא חָד וְלָא בְחֻשְׁבָּן, אַנְתְּ הוּא עִלָּאָה עַל כָּל עִלָּאִין, סְתִימָא עַל כָּל סְתִימִין, לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כְּלָל, אַנְתְּ הוּא דְאַפִּיקַת עֲשַׂר תִּקּוּנִין, וְקָרִינָן לוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין, וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין, וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת מִבְּנֵי נָשָׁא, וְאַנְתְּ הוּא דְקָשִׁיר לוֹן, וּמְיַחֵד לוֹן, וּבְגִין דְּאַנְתְּ מִלְּגָאו, כָּל מָאן דְּאַפְרֵישׁ חַד מִן חַבְרֵיהּ מֵאִלֵּין עֲשַׂר, אִתְחַשֵּׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַפְרֵישׁ בָּךְ.
וְאִלֵּין עֲשַׂר סְפִירָן אִינּוּן אָזְלִין כְּסִדְרָן, חַד אֲרִיךְ, וְחַד קְצִר, וְחַד בֵּינוּנִי, וְאַנְתְּ הוּא דְאַנְהִיג לוֹן, וְלֵית מָאן דְּאַנְהִיג לָךְ, לָא לְעִילָא וְלָא לְתַתָּא וְלָא מִכָּל סִטְרָא, לְבוּשִׁין תְּקִינַת לוֹן, דְּמִנַּיְיהוּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לִבְנֵי נָשָׁא, וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא, חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ.
חָכְמָה מוֹחָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, וְעַל אִלֵּין תְּרֵין כְּתִיב הַנִּסְתָּרוֹת לַיהו"ה אלהינ"ו, כֶּתֶר עִִלְיוֹן אִיהוּ כֶּתֶר מַלְכוּת, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וְאִיהוּ קַרְקַפְתָּא דִתְּפִלֵּי, מִלְּגָו אִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דְּאִיהוּ אֹרַח אֲצִילוּת, אִיהוּ שַׁקְיוּ דְאִילָנָא בִּדְרוֹעוֹי וְעַנְפּוֹי, כְּמַיָּא דְאַשְׁקֵי לְאִילָנָא, וְאִתְרַבֵּי בְּהַהוּא שַׁקְיוּ.
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַנְתְּ הוּא עִלַּת הָעִלּוֹת, סִבַּת הַסִּבּוֹת, דְּאַשְׁקֵי לְאִילָנָא בְּהַהוּא נְבִיעוּ, וְהַהוּא נְבִיעוּ אִיהוּ כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, דְאִיהוּ חַיִּים לְגוּפָא, וּבָךְ לֵית דִּמְיוֹן וְלֵית דִּיוֹקְנָא מִכָּל מַה דִּלְּגָו וּלְבָר, וּבְרָאתָ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְאַפִּיקַת מִנְּהוֹן שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא וְכֹכְבַיָּא וּמַזָּלֵי, וּבְאַרְעָא אִלָנִין וְדִשְׁאִין וְגִנְּתָא דְעִדֶן וְעִשְׂבִּין וְחֵיוָון וְעוֹפִין וְנוּנִין וּבְנֵי נָשָׁא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְהוֹן עִלָּאִין, וְאֵיךְ יִתְנַהֲגוּן בְּהוֹן עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְאֵיךְ אִשְׁתְּמוֹדְעָאן מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלֵית דְּיָדַע בָּךְ כְּלָל. וּבַר מִינָּךְ לֵית יְחִידָא בְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְאַנְתְּ אִשְׁתְּמוֹדָע אָדוֹן עַל כֹּלָּא, וְכָל סְפִירָן כָּל חַד אִית לֵיהּ שֵׁם יְדִיעַ, וּבְהוֹן אִתְקְרִיאוּ מַלְאָכַיָּא, וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ, דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָל שְׁמָהָן, וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְּהוּ, וְכַד אַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנְּהוֹן, אִשְׁתָּאֲרוּ כֻּלְּהוּ שְׁמָהָן כְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא.
אַנְתְּ חַכִּים וְלַאו בְּחָכְמָה יְדִיעָא, אַנְתְּ הוּא מֵבִין וְלָא מִבִּינָה יְדִיעָא, לֵית לָךְ אֲתַר יְדִיעָא אֶלָּא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא תּוּקְפָךְ וְחֵילָךְ לִבְנֵי נָשָׁא, וּלְאַחֲזָאָה לוֹן אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא בְּדִינָא וּבְרַחֲמֵי, דְאִינוּן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, כְּפוּם עוֹבְדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא, דִּין אִיהוּ גְבוּרָה, מִשְׁפָּט עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, צֶדֶק מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, מֹאזְנֵי צֶדֶק תְּרֵין סַמְכֵי קְשׁוֹט, הִין צֶדֶק אוֹת בְּרִית, כֹּלָּא לְאַחֲזָאָה אֵיךְ אִתְנַהֵיג עָלְמָא, אֲבָל לַאו דְּאִית לָךְ צֶדֶק יְדִיעָא דְאִיהוּ דִין, וְלַאו מִשְׁפָּט יְדִיעָא דְאִיהוּ רַחֲמֵי, וְלַאו מִכָּל אִלֵּין מִדּוֹת כְּלָל.
קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְיִתְחַדְשׁוּן מִלִּין עַל יְדָךְ, דְּהָא רְשׁוּתָא אִתְיַהִיב לָךְ לְגַלָּאָה רָזִין טְמִירִין עַל יְדָךְ, מַה דְּלָא אִתְיַיהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לְשׁוּם בַּר נַשׁ עַד כְּעַן, קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, לְךָ יהו"ה הַגְּדוּלָה וְהַגְּבוּרָה וכו', עִלָּאִין שְׁמָעוּ אִינוּן דְּמִיכִין דְּחֶבְרוֹן, וְרַעִִיָא מְהֵימְנָא אִתְעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר, אִלֵּין אִינוּן צַדִּיקַיָּא דְאִינוּן מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בָּהּ אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עִר, וְלַאו אִינוּן מֵתִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ וכו', הָקִיצוּ אַנְתְּ וַאֲבָהָן, רַעִִיָא מְהֵימְנָא אִתְּעַר אַנְתְּ וַאֲבָהָן לְאִתְעָרוּתָא דִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי יְשֵׁנָה בְּגָלוּתָא, דְּעַד כְּעַן צַדִּיקַיָּא כֻּלְּהוּ דְּמִיכִין וְשִׁינְתָא בְחוֹרֵיהוֹן.
מִיָּד יְהִיבַת שְׁכִינְתָּא תְּלַת קָלִין לְגַבֵּי רַעִִיָא מְהֵימְנָא, וְיֵימָא לֵיהּ קוּם רַעִִיָא מְהֵימְנָא, דְהָא עֲלָךְ אִתְּמַר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק לְגַבָּאי בְּאַרְבַּע אַתְוָון דִּילֵיהּ, וְיֵימָא בְהוֹן, פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעִִיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, דְּהָא תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן, לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ.
שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, מַאי נִמְלָא טָל אֶלָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַנְתְּ חֲשִׁיבַת דְמִיּוֹמָא דְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא דְעָאלְנָא בְּבֵיתָא דִילִי, וְעָאלְנָא בְיִשּׁוּבָא, לַאו הָכִי, דְלָא עָאלְנָא כָל זִמְנָא דְאַנְתְּ בְּגָלוּתָא, הֲרֵי לָךְ סִימָנָא שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, הֵ"א שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, שְׁלִימוּ דִּילָהּ וְחַיִּים דִּילָהּ אִיהוּ טָל, וְדָא אִיהוּ יו"ד ה"א וא"ו, וְה"א אִיהִי שְׁכִינְתָּא דְלָא מֵחוּשְׁבַּן טָ"ל, אֶלָּא יו"ד ה"א וא"ו, דִּסְלִיקוּ אַתְוָון לְחֻשְׁבַּן טָ"ל, דְּאִיהוּ מַלְיָא לִשְׁכִינְתָּא מִנְּבִיעוּ דְּכָל מְקוֹרִין עִלָּאִין, מִיָּד קָם רַעִִיָא מְהֵימְנָא, וַאֲבָהָן קַדִּישִׁין עִמֵּיהּ, עַד כַּאן רָזָא דְיִחוּדָא.
בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
מהי "פתיחת אליהו הנביא"?
"פתיחת אליהו הנביא" (או בקיצור "פתיחת אליהו") היא קטע תפילה ולימוד מיסטי-קבלי חשוב ועמוק, המופיע בהקדמה לספר "תיקוני הזוהר", שהוא חלק מספר הזוהר הקדוש. היא נחשבת לאחת התפילות המרכזיות בעולם הקבלה ומשמשת כשער כניסה להבנת מושגי יסוד בתורת הסוד היהודית.
מקור התפילה ושמה:
למרות שמה, התפילה אינה חיבור של אליהו הנביא עצמו. היא מובאת בספר הזוהר כתיאור של דברים שאליהו הנביא גילה לרבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) וחבריו ("חברייא") כאשר נגלה אליהם. השם "פתיחה" נובע הן ממיקומה בתחילת תיקוני הזוהר, והן ממשמעותה הרוחנית – פתיחת הלב, השכל ושערי שמיים להבנה רוחנית גבוהה יותר.
התוכן המרכזי:
התפילה עוסקת בעיקר ביסודות האמונה הקבלית, ובפרט:
- אחדות ה' המוחלטת: הנושא המרכזי והחוזר הוא הדגשת אחדותו המוחלטת והבלתי נתפסת של הקדוש ברוך הוא ("אנת הוא חד ולא בחושבן" – אתה אחד ולא במספר, כלומר לא אחד שניתן לספור או לחלק). היא מדגישה שהקב"ה הוא מקור הכל, והוא נמצא מעל ומעבר לכל הגדרה או תפיסה שכלית ("לתא מחשבה תפיסא בך כלל" – אין המחשבה תופסת בך כלל).
- עשר הספירות: הפתיחה מסבירה את מושג עשר הספירות (כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות). היא מבהירה שהספירות אינן ישויות נפרדות חלילה, אלא הן "לבושים", "מידות" או "כלים" שדרכם הקב"ה האינסופי והבלתי נתפס מתגלה ופועל בעולם. הן מתארות את אופני ההנהגה האלוהית השונים (כמו חסד, דין, רחמים וכו'). הפתיחה משתמשת בדימויים (כגון צבעים) כדי לתאר באופן סמלי את מהותה של כל ספירה.
- היחס בין האין-סוף לעולם: היא מסבירה כיצד הקב"ה, שהוא האין-סוף הנסתר והנשגב, מנהיג את העולם הגלוי באמצעות הספירות, וכיצד הוא גם ממלא את כל העולמות ("ממלא כל עלמין") וגם נמצא מעבר להם ("סובב כל עלמין").
- בריאת האדם והעולם: היא רומזת לקשר בין מבנה הספירות למבנה האדם ("תקנת בהון בני נשא" – תיקנת/יצרת בהן [בספירות] את בני האדם) ולמטרת הבריאה.
מטרת אמירת התפילה וחשיבותה:
- הכנה רוחנית: אמירת "פתיחת אליהו" מכוונת את האדם להתבוננות בגדולת הבורא, באחדותו ובהנהגתו המורכבת את העולם. היא מהווה הכנה רוחנית חשובה לפני תפילה (במיוחד תפילת מנחה של שבת) או לפני לימוד תורה, ובפרט לימוד קבלה.
- פתיחת שערים: מאמינים כי אמירתה בכוונה מסוגלת "לפתוח" שערי שמיים לתפילה, שערי חכמה ובינה להבנת התורה, ושערי רחמים.
- חיבור לתורת הסוד: היא מאפשרת גם למי שאינו בקיא בקבלה להתחבר למושגי היסוד שלה ולהלך הרוח המיסטי.
- זכות אליהו הנביא: יש המכוונים באמירתה גם לזכותו של אליהו הנביא, מבשר הגאולה.
מתי אומרים אותה?
נהוג לאומרה בעיקר:
- לפני תפילת מנחה של שבת: זהו המנהג הנפוץ ביותר בקהילות רבות, בעיקר בקרב עדות המזרח וחסידים.
- לפני לימוד תורה: במיוחד לפני לימוד הזוהר או ספרי קבלה אחרים.
- כחלק מתפילות אישיות: יש המוסיפים אותה כהכנה רוחנית אישית.
שפה וסגנון:
התפילה כתובה בארמית, שפתו של ספר הזוהר. סגנונה פיוטי, עשיר בדימויים וברמזים, ומלא בעומק רוחני ומיסטי.
לסיכום, "פתיחת אליהו הנביא" היא טקסט קבלי יסודי וחשוב, המשלב הגות תיאולוגית עמוקה עם תפילה והתבוננות. היא מהווה כלי עוצמתי להתחברות רוחנית ולהכנת הלב והנפש לעבודת ה'.