עשרה בטבת

עשרה בטבת: יום צום, זיכרון ותפילה

מבוא

עשרה בטבת, היום העשירי לחודש טבת בלוח השנה העברי, הוא אחד מארבעת ימי הצום שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש וירושלים. בניגוד לשלושת הצומות האחרים (צום גדליה, י"ז בתמוז ותשעה באב), המציינים אירועים שהתרחשו בפועל – רצח גדליה בן אחיקם, הבקעת חומות ירושלים וחורבן שני בתי המקדש – עשרה בטבת מציין את תחילתו של התהליך שהוביל לחורבן הבית הראשון: תחילת המצור הבבלי על ירושלים. יום זה נושא משמעות עמוקה של זיכרון היסטורי, חשבון נפש ותפילה לגאולה.

הרקע ההיסטורי: תחילת המצור

בשנה התשיעית למלכות צדקיהו, מלך יהודה האחרון, בחודש העשירי (טבת), בעשירי לחודש, הגיע נבוכדנצר מלך בבל עם כל צבאו לירושלים, חנה עליה ובנה סוללות ("דייק") סביבה. אירוע זה מתואר בספר ירמיהו (נ"ב, ד') ובספר מלכים ב' (כ"ה, א'). הנביא יחזקאל, שהיה אז בגולה בבבל, קיבל נבואה באותו יום ממש, ובה ציווי אלוהי לכתוב את שם היום כיום תחילת המצור:

"וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה." (יחזקאל כ"ד, א'-ב')

המצור הזה, שהחל בעשרה בטבת שנת 588 לפנה"ס, נמשך כשנה וחצי (לפי דעה אחרת, כשלוש שנים), והסתיים בכיבוש ירושלים, הרס וחורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל בשנת 586 לפנה"ס. עשרה בטבת מסמל, אם כן, את תחילת הסוף, את הנקודה שבה גורלה של ירושלים נחרץ והפורענות החלה להתממש. חז"ל ראו בתחילת המצור אירוע טראומטי מספיק בפני עצמו כדי לקבוע לזכרו יום צום ותענית לדורות.

אירועים נוספים שנקשרו ליום זה (או לימים הסמוכים)

בנוסף לאירוע המרכזי של תחילת המצור, מסורות שונות קושרות לימים הסמוכים לעשרה בטבת אירועים מצערים נוספים בתולדות עם ישראל, אשר מחזקים את אופיו של יום זה כיום אבל וחשבון נפש:

1. ח' בטבת: תרגום התורה ליוונית (תרגום השבעים): על פי המסורת המובאת במגילת תענית, בימי תלמי מלך מצרים (במאה ה-3 לפנה"ס), כפו המלכות על שבעים (או שבעים ושניים) חכמי ישראל לתרגם את התורה ליוונית. אף שעל פי האגדה נעשה נס וכולם תרגמו באופן זהה, חז"ל ראו במעשה זה אירוע שלילי ביותר. הם דימו את היום ליום שבו נעשה עגל הזהב, וקבעו כי "חושך בא לעולם שלושה ימים". הסיבה לכך היא החשש מפני זילות התורה, הוצאתה מהקשרה המקורי, והאפשרות לפרשנות מוטעית או מסולפת שלה בידי אומות העולם או זרמים מתיוונים. אף שהתרגום עצמו נקשר לח' בטבת, יש הנוהגים להזכירו בהקשר לעשרה בטבת.
2. ט' בטבת: פטירת עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה (לפי דעות מסוימות): על פי מקורות מסוימים (כגון סליחות בנוסח אשכנז), יום ט' בטבת הוא יום פטירתם של עזרא הסופר ונחמיה, מנהיגי שיבת ציון ומייסדי היהדות של ימי בית שני. אף שאין לכך מקור מוסמך בתלמוד, מנהיגים אלו היו דמויות מפתח בביסוס התורה והמצוות לאחר הגלות, ופטירתם נתפסה כאבדה גדולה. יש שציינו יום זה בתענית יחידים.

יום הקדיש הכללי

בתקופה המודרנית, לאחר השואה האיומה, קבעה הרבנות הראשית לישראל בשנת תש"ט (1949) את עשרה בטבת כ**"יום הקדיש הכללי"**. ביום זה אומרים קדיש ועורכים אזכרות לזכר קורבנות השואה שתאריך פטירתם המדויק לא נודע. הבחירה בעשרה בטבת כיום זיכרון זה קושרת את החורבן המודרני של יהדות אירופה לחורבן הקדום של ירושלים, ומדגישה את הרצף ההיסטורי של סבל וגאולה בתולדות עם ישראל. ביום זה, משפחות רבות שאיבדו את יקיריהן בשואה ואינן יודעות את יום מותם, מדליקות נר נשמה ואומרות קדיש.

הלכות ומנהגי הצום

עשרה בטבת הוא "צום קל" יחסית לצומות החמורים (יום כיפור ותשעה באב). עיקר ההלכות הן:

1. זמן הצום: הצום מתחיל עם עלות השחר ("עמוד השחר") ומסתיים עם צאת הכוכבים.
2. איסורים: האיסור העיקרי הוא על אכילה ושתייה. שאר העינויים הנהוגים בתשעה באב וביום כיפור (רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה) – מותרים בעשרה בטבת.
3. החייבים בצום: כל יהודי ויהודיה בריאים מעל גיל מצוות (13 לבנים, 12 לבנות) חייבים בצום.
4. פטורים: חולים (אפילו שאין בהם סכנה), יולדות (בתוך 30 יום מהלידה), מעוברות ומניקות שחשות חולשה או שהצום עלול להזיק להן או לוולד/תינוק – פטורים מהצום. נהוג להתייעץ עם רב במקרים של ספק. ילדים קטנים פטורים.
5. צום ביום שישי: עשרה בטבת הוא הצום היחיד מבין ארבעת צומות החורבן שיכול לחול ביום שישי. במקרה כזה, לא דוחים את הצום, וצמים עד כניסת השבת (כלומר, עד זמן הדלקת נרות ותחילת תפילת קבלת שבת). את הצום שוברים בקידוש של ליל שבת.

תפילות וסדרי היום בבית הכנסת

ביום עשרה בטבת, נוספות תוספות מיוחדות לסדר התפילה הרגיל, המשקפות את אופי היום:

1. סליחות: בקהילות אשכנז וכן בחלק מקהילות ספרד, נוהגים לומר "סליחות" מיוחדות לעשרה בטבת כחלק מתפילת שחרית, לאחר חזרת הש"ץ של תפילת העמידה. הסליחות כוללות פיוטים המבכים את החורבן, קוראים לחזרה בתשובה ומביעים תקווה לגאולה.
2. אבינו מלכנו: נוהגים לומר "אבינו מלכנו" בתפילת שחרית (לאחר חזרת הש"ץ) ובתפילת מנחה (לאחר תפילת העמידה), כפי שנהוג בכל ימי תענית ציבור.
3. קריאת התורה: בתפילות שחרית ומנחה קוראים בתורה את פרשת "ויחל משה" (שמות ל"ב, י"א-י"ד; ל"ד, א'-י'). קטע זה מתאר את תפילת משה רבנו לאחר חטא העגל, שבה ביקש רחמים על עם ישראל וביטל את הגזירה הקשה. הקריאה בפרשה זו בימי תענית מבטאת את הרעיון שגם במצבים קשים של חטא וגזירה, התפילה והתשובה יכולות להביא לישועה ולרחמי שמיים.
4. הפטרה: בתפילת מנחה, לאחר קריאת התורה, קוראים הפטרה מיוחדת לימי תענית מספר ישעיהו (נ"ה, ו' – נ"ו, ח'): "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב…". הפטרה זו היא קריאה נרגשת לחזרה בתשובה ולחיפוש קרבת ה', ומבטיחה גאולה לכל השבים אליו באמת.
5. תפילת עננו: בתפילת העמידה של מנחה, המתפללים מוסיפים בברכת "שמע קולנו" את תפילת "עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה…". שליח הציבור אומר "עננו" כברכה נפרדת בחזרת הש"ץ, בין ברכת "גואל ישראל" לברכת "רפאנו", הן בשחרית והן במנחה.
6. נשיאת כפיים (ברכת כהנים): בקהילות אשכנז נוהגים שהכהנים נושאים את כפיהם ומברכים את הקהל בתפילת מנחה של עשרה בטבת (ובשאר תעניות הציבור, למעט תשעה באב). בקהילות ספרד לא נוהגים כן במנחה.

משמעות היום בימינו

מעבר לציון ההיסטורי של תחילת המצור, עשרה בטבת מהווה יום להתבוננות וחשבון נפש אישי ולאומי. הוא מזכיר לנו כיצד תהליכים הרסניים מתחילים לעיתים בצעדים קטנים או בהתעלמות מסימני אזהרה. המצור על ירושלים לא החל ביום אחד; קדמו לו שנים של שסעים פנימיים, עבודה זרה, חוסר צדק חברתי והתעלמות מדברי הנביאים.

הצום והתפילות ביום זה נועדו לעורר אותנו מתרדמתנו הרוחנית, לבחון את מעשינו, לתקן את דרכינו ולחזק את האחדות והערבות ההדדית בתוכנו. הזיקה המודרנית לשואה באמצעות "יום הקדיש הכללי" מעניקה ליום זה רובד נוסף של משמעות, ומחברת את זיכרון החורבנות לאורך הדורות לכדי קריאה מתמדת לתיקון ולגאולה.

סיכום

עשרה בטבת הוא יום בעל משמעות כפולה: זיכרון כואב של תחילת החורבן, וקריאה לעתיד של תשובה ותיקון. זהו יום המשלב הלכה, מנהג, תפילה והיסטוריה, ומזמין כל אחד ואחת מאיתנו לעצור לרגע את מרוץ החיים, להתענות מעט בגוף ובנפש, להתחבר לשורשים ההיסטוריים של עמנו, לזכור את קורבנות העבר וההווה, ולהתפלל מעומק הלב לבניין ירושלים, לקיבוץ גלויות ולגאולה השלמה.

סליחות לעשרה בטבת

אחר החזרה אומרים וידוי ונפילת אפים, ואחר כך אומרים

וָאָרֶץ שָׁפַל רוּמִי, וְגָדַל שִׁבְרִי, מְשׁוֹמֵם אֵשֵׁב, יוֹם סָמַךְ הָאֲרִי, עַל צְבִי הַר קֹדֶשׁ צִיּוֹן עִירִי, לָכֵן אֲקוֹנֵן וְאֶתְאַבֵּל בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי: בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי אַרְיֵה עָלָה בְחֵמָה, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּנָה עָלַי חוֹמָה, גָּשׁ הוּא וְכָל־עַמּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּעַמִּי נְקָמָה, וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה: מִלְחָמָה שִׁית מִשְׂגַּבִּי וּמוֹשִׁיעִי, בְּאוֹיְבִי וּמַכְנִיעִי, כּוֹס מָלֵא מֶסֶךְ הַשְׁקֵם יְהֹוָה רוֹעִי, מָגִּנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי:

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי דְּלָקַנִי אוֹיֵב בַּחֶרֶב, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הֵכִין עָלַי אוֹרֵב, וְעַל זֹאת אֲקוֹנֵן וְגִילִי עָרֵב, אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם, כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי־עָרֶב: עֶרֶב יֵהָפֵךְ לְבֹקֶר וּבוֹגְדִים אַל יַעֲלוּ עָל, חֹן עַל עַמְּךָ וְלִכְאֵבָם הַעֲלֵה תַעַל, זְכֹר־לִי בְּרִית אָבוֹת, בְּפָּרְשִׂי לְךָ כַּף וְשַׁעַל, מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי זְאֵב עֲרָבוֹת עַל עַמִּי נוֹהֵם, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, טָרֹף טֹרַף כָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֶם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם: עָרֵיהֶם שָֽׂרְפוּ בָאֵשׁ בִּרְבוֹת תְּלָאוֹת, רוּמָה יְהֹוָה בְּעֻזֶּךָ זֵדִים לְהַשְׁאוֹת, בּוֹשׁ יֵבוֹשׁוּ בַּעֲשׂוֹתְךָ עִמָּנוּ לְטוֹבָה אוֹת, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה צְבָאוֹת:

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי יְדֵי צַר הֶחֱזִֽיקוּ מָגֵן וְצִנָּה, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ כְּאִישׁ עָרוּךְ לַמִּלְחָמָה עַל קִרְיָה נֶאֱמָנָה, לְזֹאת חִגְרִי שַׂק עֵדָה עֲדִינָה, גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי, וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה: קִינָה דוֹבֵר עַמְּךָ בְּיוֹם זֶה לְעֻמָּתֶךָ, וְעַפְעַפֵּֽינוּ יִזְּלוּ מַיִם עַל חָרְבָּן בֵּיתֶךָ, יוֹם נָקָם תָּעִיר לְצָּרִים הוֹמִים בְּבֵיתֶךָ, דְּרָכֶיךָ יְהֹוָה הוֹדִיעֵנִי וְלַמְּדֵנִי אוֹרְחוֹתֶיךָ:

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי מֹנַי שָֽׁפְכוּ עַל עִירִי סוֹלְלָה, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ נִזְרִי הַשְׁלַךְ וְתִפְאַרְתִּי נָֽפְלָה, סְבָבוּנִי הָעֹשִׂים מַכָּתִי נַחְלָה, מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה: אוֹחִילָה יוֹם זֶה לְנַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, וַאֲחַלֶּה פָנָיו לַעֲבֹר עַל פֶּשַׁע וְחוֹבָה, אַל תֵּפֶן לְרִשְׁעֵנוּ וּמְחֵה חַטָּאת כְּתוּבָה, הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה:

עַל יְדֵי רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים סְלַח לָנוּ אָבִֽינוּ, כִּי בְרֹב אִוַּלְתֵּנוּ שָׁגִֽינוּ: מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ, כִּי רַבּוּ עֲוֹנֵֽינוּ: אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם אַתָּה, וְדֶרֶךְ תְּשׁוּבָה לָנוּ הוֹרֵיתָ: גְּדֻלַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ, תִּזְכֹּר הַיּוֹם לְזֶרַע יְדִידֶיךָ: תֵּפֶן אֵלֵֽינוּ בְּרַחֲמִים, כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הָרַחֲמִים: בְּתַחֲנוּן וּבִתְפִלָּה נְקַדֵּם, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם: וּמֵחֲרוֹן אַפְּךָ תָּשׁוּב, כְּמוֹ בְּתוֹרָֽתְךָ כָּתוּב: וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן, כְּיוֹם וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן: תַּעֲבוֹר עַל פֶּשַׁע וְתִמְחֹל אָשָׁם, כְּיוֹם וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם: תַּאֲזִין שֶׁוַע וְתַקְשִׁיב בְּרָצוֹן מַאֲמָר, כְּיוֹם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה: וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙:

על סדר א"ב

אָז בְּבוֹא יוֹם פְּקֻדַּת גֵּיא הַמַּחֲזֶה, בַּחֲרוֹת אַף יְהֹוָה בְּרִשְׁפֵּי אַזֶּה, גִּלָּה בְּיַד בֶּן־בּוּזִי הַחוֹזֶה: כְּתׇוב־לְךָ֙ אֶת־שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת־עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה: דִּבַּרְתִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי בֵּית מְרִי לִסְפּוֹת, הִנְנִי אֵלֶיהָ בְּאַף וְרוּחַ זִלְעָפוֹת: וְשַׂמְתִּיהָ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה וְלַחֲרָפוֹת, שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת: זַלְעָפָה אָחֲזָה צִיּוֹן וְהֵיכָלֶיהָ, חָֽרְדָה רוּחָהּ נָמוֹגוּ חֲיָלֶיהָ, טֹרַף לִבָּהּ עֵת קְרֹא אֵלֶיהָ, אֱסֹ֤ף נְתָחֶ֙יהָ֙ אֵלֶ֔יהָ: יְרִיבֶיהָ אַעֲנִיק שְׁבִי וּמַלְקֹחַ, כֹּהֲנֶיהָ וּמֶרְקָחֶיהָ אֲשֶׁר רָֽקְחָה רָקֹחַ, לִשְׁבִי עוֹלָם מֵאֵין פְּקַח קֹחַ, מִבְחַ֤ר הַצֹּאן֙ לָק֔וֹחַ: מָֽשְׁלוּ בָךְ לָעֲגוּ מוֹשֶׁלֶת עַמִּים, נִקְרֵאת אָז נוֹדַעַתְ, מְאוּסַת עוֹלָמִים, שׂוֹטְנִים יַעֲנוּ בָךְ וְעָלַיִךְ נוֹאֲמִים, אוֹי֮ עִ֣יר הַדָּמִים֒: עָֽבְרָה עֲבֵרָה סָרָה הֵפֵרָה בְּרִית יָהּ, פָּֽשְׁעָה רָֽשְׁעָה טָֽבְעָה בְּבוֹר תַּחְתִּיָּה, צָעֲקָה וְלֹא שָׁמַע אֵל בִּכְיָהּ, כִּ֤י דָמָהּ֙ בְּתוֹכָ֣הּ הָיָ֔ה: קוֹל עֲשׁוּקֶיהָ שְׁמַע מִיַּד עוֹשְׁקָם, רִגְשָׁתָם וְצַוְחָתָם לֹא תָשִׁיב רֵיקָם, שִׁבְעָתַיִם תְּשַׁלֵּם כְּפָעֳלָם אֶל חֵיקָם, שֶׁ֨בַע ׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם: תָּעִֽינוּ בְרִשְׁעֵנוּ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא, וְאִם גָּֽבְרוּ פְשָׁעֵֽינוּ חֶמְלָֽתְךָ גָֽבְרָה, רִחַמְתָּ וְכִמְעַט קָט כִּלִּיתָם בְּעֶבְרָה, צָרָ֖ה וְיָג֣וֹן אֶמְצָֽא, וּבְשֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֶקְרָ֑א: יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ עַל מְעוּטֵי עַמִּים, וְשַׂגְּבֵם בְּחַסְדְּךָ, לְעֵינֵי כָל־לְאֻמִּים, פְּלָאֶיךָ הַרְאֵם צוּר שׁוֹכֵן מְרוֹמִים, אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים:

שְׁעֵה עֶלְיוֹן, לְקוֹל אֶבְיוֹן, וְשַׁוְעָתוֹ אַל תִּבְזֶה: לְבָבוֹ מַר, בְּיוֹם נֶאֱמַר, לְבֶן בּוּזִי הַחוֹזֶה: כְּתׇוב־לְךָ֙ אֶת־שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת־עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה: יָהּ צְבָאוֹת, זְכוֹר תְּלָאוֹת, אֲשֶׁר צַר לִי מאֹד עֲלֵיהֶן: בְּמַזַּל גְּדִי, הֲלֹא בַעֲדִי, נֶאֶסְפוּ שְׁלֹשְׁתֵּיהֶן: וּבוֹ שֵׂיוֹת, הַדְּחוּיוֹת, חַל הַנֶּגֶף בָּהֶן: וּבוֹ סָמַךְ, מְנָאֵץ שְׁמָךְ, עַל קִרְיַת מְשׂוֹשֵׂיהֶן: וּבוֹ נֶאֱסַף רֹאשׁ הַסָּף, הוּא עֶזְרָא הַכֹּהֵן: כָּל־אֵלֶּה, קְרָאוּנִי וְרַבּוֹת כָּזֶה וְכָזֶה: אֲרִי עָלַז, בְּיוֹם הַלָּז, וְחֵץ קִלְקֵל לְמוּל עִירִי: וְקָם עֲשִׂירִי, בָּעֲשִׂירִי, לְשַׁחֵת כָּל־שְׁאָר הָעֲשִׂירִי: לְאַבֵּד כָֹּל, פְּרִי אֶשְׁכֹּל, וְלִלְקוֹט עִנְּבֵי נְזִירִי: וְעוֹד קָשׁוּר, אֲנִי לְאַשּׁוּר, אֲשֶׁר נִצָּב עַל צִירִי: אֲנִי נִגְדָּע, וְלֹא אֵדַע, לְמִי אֶבְכֶּה הֲזֶה אוֹ זֶה: סְמֹךְ עַמָּךְ, בְּיוֹם סָמַךְ, אֲרִי עַל עִיר צְבִי קֹדֶשׁ: שְׁעֵה שַׁוְעָם, מְחֵה פִשְׁעָם, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ: וְהַמְּלוּכָה, הַנְּסוּכָה, כִּימֵי קֶדֶם חַדֵּשׁ: וְלִתְהִלָּה, כְּבַתְּחִלָּה, שִׁמְךָ יָהּ בָּנוּ קַדֵּשׁ: וְכָל־שׂוֹנֵא, וּמִתְאַנֶּה, בְּעֹז אַפְּךָ הָדֵּשׁ: וְיִלָּֽכְדוּ, וְיֹאבְדוּ, כְּיוֹם בָּרָק בְּעִיר קֶדֶשׁ: וְשׁוּב עֶלְיוֹן, לְעִיר צִיּוֹן, עַיִן בְּעַיִן נֶחֱזֶה: וְאָז נֹאמַר, בְּטוּב מַאֲמָר, הִנֵּה אֱלֹהֵֽינוּ זֶה:

יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם, שְׁעֵה בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמָּיִם: וְחֹן עַל עַם אֲשֶׁר לָקוּ, בְחַטֹּאתָם כִּפְלָיִם: בְּיוֹם הֵחֵל צַר לָצוּר מְחוֹלַת מַחֲנַיִם, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלָיִם: הָעוֹנֶה בַּמֵּצָר, עֱנוּת עָנִי אַל תִּבְזֶה: בְּיוֹם צוֹם הָעֲשִׂירִי, עֱנוּתֵנוּ תֶּחֱזֶה: יוֹם הִזְהַרְתָּ בַּמַּחֲזֶה, לְבֶן־בּוּזִי הַחוֹזֶה: כְּתׇוב־לְךָ֙ אֶת־שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת־עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה: יוֹם בּוֹ שָׁקַד שַׁחַל, וְנָמֵר עַל דְּלַתָיִם: יוֹם סָֽמְּכוּ עַל אַרְמוֹן נַחֲלַת צְבִי וָשֶׁפֶר, וּבוֹ הוּחַל הַנֶּגֶף בְּמַכְפִּישֵׁי בָּאֵפֶר: וְגַם בּוֹ נֶאֱסַף, עֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסּוֹפֵר: וְלֵב מְתֵי קִרְיַת סֵפֶר, בּוֹ הָיָה לְמָיִם, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלָיִם:

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים. עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל־בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃

על סדר א"ב

אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ, בָּאִים בְּכֹחַ מַעֲשֵׂיהֶם: גִּבּוֹרִים לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ, דּוֹחִים אֶת־הַגְּזֵרוֹת: הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה, וּלְמַחְסֶה בְּיוֹם זָעַם: זוֹעֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם, חֵמָה עָֽצְרוּ בְּשַׁוְּעָם: טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם, יוֹדְעִים לַעֲתֹר וּלְרַצּוֹת: כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם, לֹא הֱשִׁיבוֹתָ פְנֵיהֶם רֵיקָם: מֵרֹב עֲוֹנֵֽינוּ אֲבַדְנוּם, נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵֽינוּ: סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחוֹת, עָֽזבוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת: פַּסּוּ גוֹדְרֵי גָדֵר, צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה: קָמִים בַּפֶּרֶץ אַיִן, רְאוּיִים לְרַצּוֹתְךָ אָפֵסוּ: שׁוֹטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת, תְּרוּפָה לֹא מָצָאנוּ: שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבֹשֶׁת פָּנֵֽינוּ, לְשַׁחֲרָךְ אֵל בְּעֵת צָרוֹתֵֽינוּ:

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים. עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל־בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃

על סדר תשר"ק

תָּמַהְנוּ מֵרָעוֹת, תָּשַׁשׁ כֹּחֵנוּ מִצָּרוֹת. שַׁחְנוּ עַד לִמְאֹד, שָׁפַלְנוּ עַד עָפָר. רַחוּם כָּךְ הִיא מִדָּתֵנוּ, קְשֵׁי עֹרֶף וּמַמְרִים אֲנַחְנוּ. צָעַקְנוּ בְּפִֽינוּ חָטָאנוּ, פְּתַלְתּוֹל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ. עֶלְיוֹן רַחֲמֶיךָ מֵעוֹלָם, סְלִיחָה עִמְּךָ הִיא. נִחָם עַל הָרָעָה, מַטֵּה כְלַפֵּי חֶסֶד. לֹא תִתְעַלַּם בְּעִתּוֹת כָּאֵל, כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ. יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכֹּל, טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ. חֲתֹם פֶּה־שָׂטָן, וְאַל יַשְׂטִין עָלֵֽינוּ, זְעֹם בּוֹ וְיִדֹּם. וְיַעֲמֹד מֵלִיץ טוֹב לְצַדְּקֵנוּ, הוּא יַגִּיד יָשְׁרֵנוּ. דְּרָכֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן גִּלִּיתָ לְנֶאֱמַן בָּיִת. בְּבַקְשׁוֹ אָז מִלְּפָנֶיךָ, אֱמוּנָֽתְךָ הוֹדַעְתָּ לּוֹ:

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ, מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים, וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים. עֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל־בָּשָׂר וְרוּחַ, לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל. אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם, וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהֹוָֽה׃ וְשָׁם נֶאֱמַר:

וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ נֹצֵ֥ר‏ חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙׃

וּכְשֶׁחָֽטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עָמַד מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ, וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְכָךְ אָמַר בִּתְפִלָּתוֹ: סְלַֽח־נָ֗א לַעֲוֺ֛ן הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּגֹ֣דֶל חַסְדֶּ֑ךָ וְכַאֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה מִמִּצְרַ֖יִם וְעַד־הֵֽנָּה׃ אַף אַתָּה הֱשִׁיבוֹתָ לוֹ כְּדַרְכֵי טוּבְךָ בִּשַּׂרְתּוֹ וַחֲנַנְתּוֹ וְאָמַרְתָּ לוֹ: סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ:

דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת אָמַר לְפָנֶיךָ: הַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י ׀ אׇזְנְךָ֮ וּֽשְׁמָע֒ פקחה [פְּקַ֣ח] עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל־רַחֲמֶ֥יךָ הָרַבִּֽים׃ אֲדֹנָ֤י ׀ שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקְשִׁ֥יבָה וַעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעַנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃ וְלִירוּשָׁלַיִם עִירָךְ אָמַרְתָּ לָהּ: הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אׇמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃ אֲנַחְנוּ בּוֹשְׁנוּ בְּמַעֲשֵֽׂינוּ וְנִכְלַמְנוּ בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ, אֵין לָנוּ פֶּה לְהָשִׁיב וְלֹא מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ:

על סדר א"ת ב"ש

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָּלָה, תֹּאחֵז יָֽדְךָ בַּמִּשְׁפָּט. בְּבֹא תוֹכֵחָה נֶגְדֶּךָ, שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח. גִּשְׁתְּךָ לַחֲקֹר מוּסָר, רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ. דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ, קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ. הוֹרֵנוּ בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ, צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ. וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם, פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ. זְכֹר נָאַמְתָּ, עֵדוּת לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. חוֹתָם תְּעוּדָה תַּתִּיר, סוֹדְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶיךָ. טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר, נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. יָהּ דַּע אֶת־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוּךָ, מַגֵּר אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ. כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרוֹן, לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה:

אָשַׁמְנוּ מִכָּל־עָם, בֹּשְׁנוּ מִכָּל־גּוֹי. גָּלָה מִמֶּנּוּ מָשׂוֹשׂ, דָּוֶה לִבֵּנוּ בַּחֲטָאֵֽינוּ. הָחְבַּל אֶוְיֵֽינוּ, וְנִפְרָע פְּאֵרֵנוּ. זְבוּל מִקְדָּשֵׁנוּ, חָרֵב בַּעֲוֹנֵֽינוּ. טִירָתֵנוּ הָֽיְתָה לְשַׁמָּה, יְפִי אַדְמָתֵנוּ לְזָרִים, כֹּחֵנוּ לְנָכְרִים. לְעֵינֵינוּ עָֽשְׁקוּ עֲמָלֵנוּ, מְמֻשָּׁךְ וּמוֹרָט מִמֶּנּוּ. נָֽתְנוּ עֻלָּם עָלֵֽינוּ, סָבַלְנוּ עַל שִׁכְמֵנוּ. עֲבָדִים מָֽשְׁלוּ בָנוּ, פּוֹרֵק אֵין מִיָּדָם. צָרוֹת רַבּוֹת סְבָבוּנוּ, קְרָאנוּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ. רָחַקְתָּ מִמֶּנּוּ בַּעֲוֹנֵֽינוּ, שַׁבְנוּ מֵאַחֲרֶיךָ, תָּעִֽינוּ כַּצֹּאן וְאָבָֽדְנוּ. וַעֲדַיִן לֹא שַׁבְנוּ מִתְּעִיָּתֵנוּ, וְהֵיאַךְ נָעִיז פָּנֵֽינוּ, וְנַקְשֶׁה עָרְפֵּנוּ, לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא־חָטָאנוּ:

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר אָמַר לְפָנֶיךָ: אֱלֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱלֹהַ֛י פָּנַ֖י אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י עֲוֺנֹתֵ֤ינוּ רָבוּ֙ לְמַ֣עְלָה רֹּ֔אשׁ וְאַשְׁמָתֵ֥נוּ גָדְלָ֖ה עַ֥ד לַשָּׁמָֽיִם׃ וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ־אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד, וְלֹא עֲזַבְתָּם. אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִֽינוּ, אַל תִּטְּשֵׁנוּ מַלְכֵּנוּ, וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ, וְאַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה בְּגָלוּתֵנוּ, וְקַיֵּם לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, עַל יְדֵי יִרְמְיָה חוֹזָךְ, כָּאָמוּר: בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם־יְהֹוָ֗ה יְבֻקַּ֞שׁ אֶת־עֲוֺ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר׃ וְאַל יְעַכֵּב לְפָנֶיךָ כָּל־חֵטְא וְעוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, וּמְחוֹל וּסְלַח לְכָל־עֲוֹנוֹתֵֽינוּ, כִּי אֵל טוֹב וסַלָּח אָתָּה:

מַה־נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם, וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים, הֲלֹא הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ, אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם, וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָל־חָי, אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל־חַדְרֵי בָטֶן, רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב. אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמָּךְ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּמְחֹל לָנוּ אֶת־כָּל־חַטֹּאתֵינוּ, וּתְכַפֵּר לָנוּ אֶת־כָּל־עֲוֹנוֹתֵינוּ, וְתִמְחֹל וְתִסְלַח לְכָל־פְּשָׁעֵינוּ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ: סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי, טוֹב וְסַלָּח, וְרַב־חֶסֶד לְכָל־קֹרְאֶיךָ: לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃ לְמַעַן־שִׁמְךָ֣ יְהֹוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ ׀ תּוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי׃ יְהֹוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֨נוּ אֱלֹהֵ֖י יַֽעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהֹוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ ונשוב [וְֽנָשׁ֔וּבָה] חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃

וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַֽ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹא־יָ֝עִ֗יר כׇּל־חֲמָתֽוֹ׃ אַתָּ֤ה יְהֹוָ֗ה לֹֽא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃ הוֹשִׁיעֵ֨נוּ ׀ יְהֹ֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן־הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קׇדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ: אִם־עֲוֺנ֥וֹת תִּשְׁמׇר־יָ֑הּ אֲ֝דֹנָ֗י מִ֣י יַעֲמֹֽד׃ כִּֽי־עִמְּךָ֥ הַסְּלִיחָ֑ה לְ֝מַ֗עַן תִּוָּרֵֽא׃ לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֺנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ׃ אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ יְהֹוָ֕ה עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ׃ זְכֹר־רַחֲמֶ֣יךָ יְ֭הֹוָה וַחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם ׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים. עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ:

וְעַתָּ֣ה ׀(דניאל ט טו) אֲדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁר֩ הוֹצֵ֨אתָ אֶֽת־עַמְּךָ֜ מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה וַתַּֽעַשׂ־לְךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה חָטָ֖אנוּ רָשָֽׁעְנוּ׃ אֲדֹנָ֗י כְּכׇל־צִדְקֹתֶ֙ךָ֙ יָֽשׇׁב־נָ֤א אַפְּךָ֙ וַחֲמָ֣תְךָ֔ מֵעִֽירְךָ֥ יְרוּשָׁלַ֖‍ִם הַר־קׇדְשֶׁ֑ךָ כִּ֤י בַחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַעֲוֺנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְרוּשָׁלַ֧‍ִם וְעַמְּךָ֛ לְחֶרְפָּ֖ה לְכָל־סְבִיבֹתֵֽינוּ׃ וְעַתָּ֣ה ׀ שְׁמַ֣ע אֱלֹהֵ֗ינוּ אֶל־תְּפִלַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְאֶל־תַּ֣חֲנוּנָ֔יו וְהָאֵ֣ר פָּנֶ֔יךָ עַל־מִקְדָּשְׁךָ֖ הַשָּׁמֵ֑ם לְמַ֖עַן אֲדֹנָֽי׃ הַטֵּ֨ה אֱלֹהַ֥י ׀ אׇזְנְךָ֮ וּֽשְׁמָע֒ פקחה [פְּקַ֣ח] עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְמֹתֵ֔ינוּ וְהָעִ֕יר אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל־רַחֲמֶ֥יךָ הָרַבִּֽים׃ אֲדֹנָ֤י ׀ שְׁמָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י ׀ סְלָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקְשִׁ֥יבָה וַעֲשֵׂ֖ה אַל־תְּאַחַ֑ר לְמַֽעַנְךָ֣ אֱלֹהַ֔י כִּֽי־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל־עִירְךָ֖ וְעַל־עַמֶּֽךָ׃ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, הַרְאֵנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה יְהֹוָה אָבִינוּ אָתָּה. אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, ח֧וּסָה יְהֹוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשׇׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃ יָדַעְנוּ יְהֹוָה כִּי חָטָאנוּ. וְאֵין מִי יַעֲמוֹד בַּעֲדֵנוּ אֶלָּא שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמוֹד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. וּכְרַחֵם אָב עַל בָּנִים רַחֵם עָלֵינוּ. חֲמֹל עַל עַמָּךְ וְרַחֵם עַל נַחֲלָתָךְ. חוּסָה נָּא כְּרֹב רַחֲמֶיךָ חָנֵּנוּ מַלְכֵּנוּ וַעֲנֵנוּ. לְךָ יְהֹוָה הַצְּדָקָה עוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת וָעֵת. הַבֵּט נָא וְהוֹשִׁיעָה נָּא צֹאן מַרְעִיתֶךָ. אַל יִמְשָׁל בָּנוּ קֶצֶף כִּי לְךָ יְהֹוָה הַיְשׁוּעָה בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ. אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת אָנָּא סְלַח נָא. כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה:

אָנָּא מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן, זְכוֹר וְהַבֵּט לִבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים. וְתֵרָאֶה לְפָנֶיךָ עֲקֵדַת יָחִיד. וּלְמַעַן יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ. אַל תַּעַזְבֵנוּ אָבִינוּ. וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ מַלְכֵּנוּ וְאַל תִּשְׁכָּחֵנוּ יוֹצְרֵנוּ. וְאַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה בְּגָלוּתֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

אֵין כָּמוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם אֱלֹהֵינוּ. אֵין כָּמוֹךָ אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. הושִׁיעֵנוּ וְרַחֲמֵנוּ מֵרַעַשׁ וּמֵרֹגֶז הַצִּילֵנוּ: זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ׃ שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃ וְהָסֵר מִמֶּנּוּ מַכַּת הַמָּוֶת כִּי רַחוּם אָתָּה. כִּי כֵן דַּרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: אָנָּ֣א יְ֭הֹוָה הוֹשִׁ֘יעָ֥ה נָּ֑א אָנָּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה הַצְלִ֘יחָ֥ה נָּֽא׃ אָנָּא יְהֹוָה עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ: לְךָ יְהֹוָה קִוִּינוּ. לְךָ יְהֹוָה חִכִּינוּ. לְךָ יְהֹוָה נְיַחֵל אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ. כִּי נָאֲמוּ גוֹיִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה:

הַפּוֹתֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים. נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרוֹב עִצְּבוֹנֵנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ. אַל תִּשְׁפּוֹךְ חֲרוֹנְךָ עָלֵינוּ כִּי עַמְּךָ אֲנַחְנוּ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. אֵל הַבִּיטָה. דַּל כְּבוֹדֵנוּ בַגּוֹיִם וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר. הֵמָּה יִרְאוּ וְיֵבשׁוּ וְיֵחַתּוּ מִגְּבוּרָתָם. עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ וְהוֹשִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאוֹתֵינוּ מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּעֵת צָרוֹתֵנוּ. לֹא לְמַעֲנֵנוּ אֶלָּא לְמַעֲנָךְ פְּעֹל וְאַל תַּשְׁחֵת אֶת זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ. כִּי לְךָ מְיַחֲלוֹת עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וּזְכוֹר עֵדוּתֵינוּ בְּכָל יוֹם תָּמִיד אוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃

תהילים