מודה אני לפניך

מודה אני לפניך

מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בו נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם או אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אֵי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, רופֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂות:

אֱלהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְקִרְבִּי מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה´ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי רִבּון כָּל הַמַּעֲשִׂים. אֲדון כָּל הַנְּשָׁמות. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, הַמַּחֲזִיר נְשָׁמות לִפְגָרִים מֵתִים:

בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, פּוקֵחַ עִוְרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, מַתִּיר אֲסוּרִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, זוקֵף כְּפוּפִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַנּותֵן לַיָּעֵף כּחַ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, רוקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אוזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, עוטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁלּא עָשַׂנִי גויָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁלּא עָשַׂנִי שִׁפְחָה:
בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצונו:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי:

וִיהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה´ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתורָתֶךָ. וְתַדְבִּיקֵנִי בְּמִצְותֶיךָ. וְאַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי חֵטְא. וְלא לִידֵי עָון. וְלא לִידֵי נִסָּיון. וְלא לִידֵי בִזָּיון. וְתַרְחִיקֵנִי מִיֵּצֶר הָרָע. וְתַדְבִּיקֵנִי בְּיֵצֶר הַטּוב. וְכוף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֶּד לָךְ. וּתְנֵנִי הַיּום וּבְכָל יום לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רואַי. וְגָמְלֵנִי חֲסָדִים טובִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, גּומֵל חֲסָדִים טובִים לְעַמּו יִשְׂרָאֵל:

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה´ אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּום וּבְכָל יום וָיום מֵעַזֵּי פָנִים. וּמֵעַזּוּת פָּנִים. מֵאָדָם רָע. מִיֵּצֶר רָע. מֵחָבֵר רָע. מִשָּׁכֵן רָע. מִפֶּגַע רָע. מֵעַיִן הָרָע. וּמִלָּשׁון הָרָע. מִדִּין קָשֶׁה. וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה. בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית. וּבֵין שֶׁאֵינו בֶן בְּרִית:

ברכת התורה
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תורָה:
וְהַעֲרֵב נָא ה´ אֱלהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תורָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּות עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ כֻּלָּנוּ יודְעֵי שְׁמֶךָ וְלומְדֵי תורָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, הַמְלַמֵּד תּורָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל:
בָּרוּךְ אַתָּה ה´, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּורָתו. בָּרוּךְ אַתָּה ה´, נותֵן הַתּורָה:

וַיְדַבֵּר ה´ אֶל משֶׁה לֵּאמר:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרן וְאֶל בָּנָיו לֵאמר כּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמור לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ ה´ וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה´ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא ה´ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלום:
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

הסבר על ברכת "מודה אני לפניך"

א. נוסח הברכה וטיבה
הברכה הקצרה והמיוחדת "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ" נאמרת באופן מסורתי מיד עם היקיצה בבוקר, עוד לפני נטילת ידיים ולפני כל ברכה אחרת. זהו הנוסח (ללא שם ה׳, כדי שיהיה מותר לאומרה טרם נטילה):

"מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה – רבה אמונתך."

1. ביטוי של הודיה בראשית היום
   • במקום בו נוהגים לומר ברכות רק לאחר נטילת ידיים והכנה מסודרת לתפילה, מתאפשר לאדם להודות לה׳ כבר ברגע פקיחת העיניים. כך מתחיל האדם את היום בהכרה בתלותו בבורא.
2. ללא שם מפורש של הקב״ה
   • מכיוון שבאותו רגע האדם עדיין לא נטהר לכתחילה, הוא נמנע מלנקוב בשם המפורש של ה'. עם זאת, הוא יכול לבטא קריאה "מלך חי וקיים", ובכך להודיע קבל על עולם אמונתו ושמחתו על מתנת החיים, גם ללא הזכרת שם השם.

ב. הרקע הרוחני והמוסרי

1. הנשמה כפיקדון
   • על פי המסורת היהודית, הנשמה "מופקדת" כל לילה ביד ה'– ובבוקר הוא מחזירה "בחמלה". הזכרת אמונה זו מניעה את האדם לראות בחיים מתנה מחודשת בכל יום.
2. אמונה מופנמת ופשוטה
   • "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" מדגישה הן את אמונת האדם בה' והן את "אמונו" של הקב״ה באדם – אם החזיר לו את נשמתו בבוקר. כלומר, הקב״ה בוטח בנו שנמלא את יומנו בטוב.
3. תובנה של הודיה תמידית
   • "מוֹדֶה אֲנִי" מהווה פתיחת היום בהודיה, כך שכל יתר משימות היומיום יילוו בהכרה שזכינו לעוד יום של עשייה ותיקון, באצילות המחברת אותנו לבורא.

ג. משמעותה וסגולותיה

1. שמחה והתחדשות
   • ברכת "מודה אני" יוצרת מודעות שהחיים עצמם אינם מובנים מאליהם. מי שמתחיל את יומו בהודיה חש לעיתים קרובות קלילות ושמחה פנימית, כי הוא זוכר שהקיום הוא חסד.
2. מקנה גישה חיובית לאתגרים
   • התמקדות בקבלת הנשמה חזרה בחמלה מזכירה לאדם שגם אם עבר יום מאתגר, ה׳ ממשיך לתת בו אמון. מכאן שאפשר לבקש הצלחה ותיקון – ולעשות עוד צעד קדימה.
3. סגולה לשמירה ולהצלחה
   • יש הסבורים שאמירת "מודה אני" בכוונה מעוררת כוח רוחני של הגנה, כי היא מקדימה הרגשה של תלות באל וחיבור אליו לפני כל פעולה אחרת.

ד. הלכות ומנהגים עיקריים

1. אופן האמירה
   • "מודה אני" נאמרת ברגע ההתעוררות, בישיבה או בשכיבה, אף לפני נטילת ידיים.
2. שימת דגש על הכוונה
   • רצוי לומר זאת בנחת, לא כמלמול אוטומטי, אלא מתוך מחשבה: "הנני מודה על שניתנה לי הזכות להתעורר בריא ולתפקד".

ה. סיכום
ברכת "מודה אני" היא הביטוי היהודי הקדום ביותר בתודעת הבוקר. היא מעין הצהרה פשוטה וקצרה, אך רב-משמעית, של הודיה על הנשמה שהוחזרה ושבח על מתנת החיים. מצווה על האדם להפנים בכל פתיחת יום: החיים אינם דבר טריוויאלי, אלא אקט של חסד עליון, המזמין אותנו לשרת ולפעול בעולם מתוך אמונה, ענוה ושמחה.

תהילים