מאמר על חשיבות הקריאה בספר דברים
ספר דברים, החותם את חמשת חומשי התורה, מכונה גם "משנה תורה". בספר זה נכללים נאומיו האחרונים של משה רבנו לבני ישראל טרם כניסתם לארץ כנען וטרם הסתלקותו מן העולם. לא מדובר בחזרה סתמית על התכנים שבספרי התורה הקודמים, אלא בסיכום יסודי המשלב מוסר, ציויים הלכתיים, תיאורים היסטוריים וכיווני דרך רוחניים עבור עם ישראל. חשיבותו של ספר דברים עבור הלומד היהודי היא רבה ומקיפה רבדים שונים, כפי שנראה להלן.
א. "משנה תורה" – ייחודו של ספר דברים
כבר השם "משנה תורה" (דברים י"ז, י"ח) רומז לכך שהספר בא לשמש חזרה ועיבוד של המצוות והתוכן התורני שכבר נמסרו. על אף שיש בספר לא מעט חזרות על מצוות ידועות (כגון שמירת השבת, איסור עבודה זרה ועוד), הוא כולל גם חידושים הלכתיים והדגשים מיוחדים. אחד מן הפירושים למונח "משנה תורה" הוא שהדברים ניתנו כאן בביאור נוסף, בשפה המכוונת להבין את הדור העתיד להיכנס לארץ.
הרמב"ם (הלכות ספר תורה ז', א) לומד מהפסוק "וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים י"ז, י"ח) את חובת המלך לכתוב לעצמו ספר תורה נוסף מלבד זה שירש מאבותיו, כאשר הספר שעליו מדובר הוא ספר דברים. כך אנו לומדים על מעמד מיוחד לספר זה כמעין "תמצית" התורה, המסוכמת ומונגשת לציבור במעמד הנהגת המלך.
ב. תוכן רוחני ומוסרי: נאומי משה
רובו של ספר דברים מורכב מנאומיו של משה רבנו בימים האחרונים לחייו. חז"ל מלמדים (במדבר רבה יט, כז) שהנהגתו של משה התעלתה במיוחד לקראת סוף ימיו, ולכן דבריו מהווים מעין צוואה רוחנית לדורות. אפשר לראות בספר דברים חיבור הנוגע לליבו של כל אדם: לא רק היסטוריה של עם ישראל במדבר, אלא גם תוכחת מוסר והכוונה מעשית.
התוכחה שמרעיף משה על בני ישראל שזורה בתזכורת לאירועים מכוננים – חטא העגל, חטא המרגלים, מחלוקת קורח ועדתו וכדומה – כדי ללמד דרך תשובה וצמיחה רוחנית. עם זאת, בד בבד עם התוכחה באה גם נחמה ועידוד: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" (דברים י', י"ב). הפסוק הזה אומר שיש ציפייה מסוימת מעם ישראל: ליראה את ה', לאהוב אותו ולדבוק בו, אך מנגד מדגיש שהדבר אפשרי וקרוב לליבו של כל אדם.
ג. "שמע ישראל" – יסוד האמונה
אחד הקטעים הידועים והמרכזיים בספר דברים הוא פרשת "שמע ישראל" (דברים ו', ד-ט). פרשייה זו נאמרת פעמיים ביום בקריאת שמע, ומהווה את עיקר אמונת הייחוד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקינוּ, ה' אֶחָד". במסורת היהודית, פסוק זה נתפס כמקור למונותיאיזם הטהור ולהכרזה על אחדות הבורא.
הגמרא (ברכות יג, ב) מספרת על יעקב אבינו שביקש מבניו לוודא שהם ממשיכים בדרך האמונה, והם ענו לו "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". מכאן נקבע לדורות שהקריאה הזו מבטאת את הזיקה העמוקה ביותר בין האדם ליהדותו. בכל יום אנו חוזרים על מילות הפסוק, המופיעות בספר דברים, ומקיימים מצווה מן התורה להתחבר לאחדות ה' ולהתבונן בה.
בסמוך לפסוק זה בספר דברים מופיעה גם מצוות אהבת ה': "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ…" (דברים ו', ה). מצווה זו מייצגת את השאיפה לקשר של אהבה בין האדם לבוראו, ומדגישה שהיחסים בין אדם לא-לוהיו אינם רק מבוססי פחד או ציות, אלא כרוכים ברגש עמוק של דבקות ושמחה.
ד. תזכורת לאירועי העבר ומוסר לדור העתיד
חשיבות הספר טמונה גם בהיותו תיעוד היסטורי של הליכות בני ישראל במדבר. משה מתאר מחדש את האירועים שהתחוללו בארבעים שנות נדודים, לעיתים בשפה רוויית ביקורת, אך תמיד מתוך מגמה לבנות ולחזק.
כך, לדוגמה, בסיפור המרגלים (דברים א', יט-מו) משה אינו מסתפק בשחזור העובדות, אלא מדגיש את המסר המוסרי: הפחד והחוסר אמונה הם שגרמו לעם ישראל להתבצר במדבר עוד שנים רבות. בעיני חז"ל, לימוד הנושא נותן לנו פרספקטיבה על הנזקים שיכולים להיגרם ממצב רוח פסימי והיעדר ביטחון בה'. מכאן מובן שקריאה בספר דברים מהווה גם תזכורת עצמית לכל אחד מאיתנו: הישמרו מקטנות אמונה ועשו מאמץ לשמור על מבט אופטימי ואמוני.
ה. חזרת המצוות והדגשתן
ספר דברים חוזר על מצוות רבות מתוך ארבעת החומשים הקודמים, אך לא רק חזרה יש כאן: במקרים לא מעטים מופיעים פרטים והרחבות שלא צוינו בעבר. דוגמאות לכך הן ההנחיות המיוחדות לגבי תהליך הגיור (דברים י', יט), או לגבי נביא שקר (דברים י"ח, כ-כב).
עיון בלשונו של ספר דברים מעמיק את הבנת ההלכה, שכן משה מוסיף ומפרש היבטים חדשים. רבות מהמצוות המעשיות והמוסריות הנוהגות ביומיום מופיעות דווקא בצורתן הסופית והברורה בספר דברים: לדוגמה, המצווה לתת צדקה ולהיפתח לעזרה חברתית (דברים ט"ו), עקרונות משפט וצדק (פרשות "שופטים" ו"כי תצא"), ועוד.
הרמב"ן (בהקדמתו לפירושו על ספר דברים) מדגיש שספר זה נועד להכין את עם ישראל לכניסה לארץ. לפיכך, הוא מסכם את המצוות שיידרשו לקיום מוצלח במציאות של ישיבה ממלכתית במדינה יהודית. אכן, ההקשר ההיסטורי הוא שעם ישראל עומד על סף ההתיישבות, ומשה מעוניין לוודא שהם יוצאים עם "ארגז כלים" ערכי-הילכתי שלם.
ו. מידת הענווה וההתבוננות על החיים
אחת התכונות הבולטות המודגשות לאורך ספר דברים היא הצורך בענווה ובהכרת תודה. לדוגמה, בפרשת "עקב" (דברים ח', י-יח) מופיעה הדרישה לברך לאחר האכילה, מצווה המוכרת כ"ברכת המזון". מטרת המצווה היא להזכיר לאדם שלא לשכוח את המקור לכל הטוב שבחייו ברגע שהוא שבע.
בפסוק (דברים ח', י"ז) נאמר: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". מיד בפסוק הבא נאמר: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל". זהו מסר מרכזי: על האדם לזכור שמקור הברכה הוא אלוקי, ותודעתו צריכה להיות מלווה בענווה ובהודיה.
גם הלקח הזה נוגע בימינו לכל אדם: בסביבה שבה ערכים כמו הישגיות וכוח תופסים מקום משמעותי, הקריאה בספר דברים מחזירה אותנו לפרופורציה נכונה. היא מלמדת להכיר טובה על השפע הקיים ולא לייחס לעצמנו גדולת יתר.
ז. חשיבות הלימוד והקריאה הרציפה
חז"ל קבעו את מצוות "שניים מקרא ואחד תרגום", שבמסגרתה קוראים בכל שבוע את פרשת השבוע (המופיעה בחומש), פעמיים במקרא ופעם אחת בתרגום אונקלוס או פירוש רש"י. ספר דברים, הנלמד בחודשי הקיץ בשבתות האחרונות של שנת הקריאה, נושא חשיבות מיוחדת בהשלמת המחזור התורני השנתי.
מלבד זאת, לימוד אישי של ספר דברים יכול להיעשות גם מחוץ למסגרת פרשת השבוע. רבים נוהגים ללמוד ספר זה כמקור לעבודה רוחנית לפני חגי תשרי, מאחר שהוא גדוש ברעיונות של תשובה, חשבון נפש והתחדשות. דוגמה מובהקת לכך היא פרשת "נצבים" (דברים כ"ט-ל'), הנקראת תמיד לפני ראש השנה, המפגישה אותנו עם ערך התשובה והברית בין הקב"ה לעם ישראל.
ח. החיבור שבין העבר לעתיד
לאורך ספר דברים חוזר שוב ושוב הנושא של זכירת העבר למען עיצוב העתיד. לדוגמה, בציווי "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם" (דברים ט"ו, ט"ו), מודגשת החובה לזכור את תקופת השעבוד כדי לפתח רגישות לחלשים בחברה וכדי להוקיר את החירות.
באופן דומה, מצוות רבות בספר קושרות בין זיכרון יציאת מצרים לבין חיי המעשה, כגון שמירת השבת (דברים ה', טו) ויחס לעבד עברי (דברים ט"ו). המסר הוא ברור: העבר ההיסטורי צריך להדהד בתודעה שלנו ולכוון את דרכנו בהווה. כשאנו קוראים ומתעמקים בספר דברים, אנו מפנימים את ההבנה שהזיכרון הקולקטיבי הוא היסוד לזהות היהודית, והוא המכוון אותנו למוסר, צדק וחסד.
ט. דברים כתורה שבכתב ותורה שבעל פה
אף על פי שספר דברים הוא חלק אינטגרלי מהתורה שבכתב, חז"ל מלמדים שיש בו זיקה מיוחדת לתורה שבעל פה. בגמרא (גיטין ס, ב) נרמז ש"משה מפי עצמו אמרו" – פירוש הדברים שמבחינה ספרותית יש כאן סגנון ייחודי של משה רבנו, אף שהכול נאמר ברוח הקודש. בכך בא לידי ביטוי החיבור שבין המסורת הכתובה לבין העיבוד וההסבר של התורה שבעל פה.
הקורא המעמיק בספר דברים מגלה לעיתים סתירות או הבדלי ניסוחים מהמקביל בספרים הקודמים, והדבר מוביל אותנו להבנה שחלק מהתורה דורש לימוד והתבוננות עמוקה יותר, הקושרת בין מילים, פסוקים, מדרשי הלכה ופירושי חז"ל, כדי להגיע למשמעות הנכונה.
י. רלוונטיות לימינו
מכיוון שספר דברים מרכז בתוכו את עיקרי אמונת ישראל והדרכותיו, הוא רלוונטי לכל דור ובפרט למציאות המודרנית. התכנים של אמונה בה', ענווה, התבוננות במעשי האדם, אהבת הזולת, עשיית צדק ומוסר – אינם מוגבלים לזמן המדבר.
כיום, בעידן שבו מתעוררות שאלות על זהות יהודית, על שמירת המצוות בחברה פתוחה ועל תפקיד הערכים היהודיים בעולם גלובלי, הלימוד בספר דברים יכול להעניק השראה וראייה רחבה. לדוגמה, הרעיון שעם ישראל נכנס לארץ וצריך לבנות בה חברה צודקת ותורנית, יכול לספק יסודות איתנים למחשבה על מדיניות חברתית, משפטית וכלכלית ברוח היהדות.
יא. סיכום – מדוע כדאי לקרוא וללמוד בספר דברים
חשיבות הקריאה בספר דברים נשענת על כמה נדבכים מרכזיים:
- חיבור לסיומה של התורה: הספר סוגר את מעגל חמשת חומשי התורה ויוצר מבט כולל על המסרים העיקריים שעם ישראל אמור לשאת עימו בכל הדורות.
- משנה תורה: במסגרתו מובא סיכום והרחבה של מצוות שנמסרו קודם לכן, יחד עם דגשים מעשיים וחידושים רלוונטיים לחיי היום-יום.
- נאום מוסרי של משה: הספר מורכב ברובו מדברי תוכחה, עידוד ומוסר של משה רבנו, המשמשים צוואה רוחנית המסוגלת לדבר אל לב כל אדם באשר הוא.
- יסודות האמונה: ספר דברים כולל את פרשיית "שמע ישראל", מצוות אהבת ה', ודגש על הבחירה החופשית ואחריות האדם לתיקון עצמו ועולמו.
- זיכרון העבר וראייה לעתיד: הזיכרון ההיסטורי והיעד המוסרי והחברתי מוצגים שוב ושוב כבסיס לקיום מצוות ולהתפתחות לאומית.
- חיבור לעם, ארץ ותרבות: עם ישראל לפני כניסתו לארץ מקבל מנוף רוחני המבטיח שהחיים הלאומיים לא יהיו מנותקים מערכי התורה.
- רלוונטיות אוניברסלית: ערכי הצדק, הענווה, האמונה והחירות שבספר דברים מעניקים תובנות מעשיות לחברה בת זמננו.
קריאה בספר דברים, אפוא, איננה רק חוויה לימודית-היסטורית, אלא מאורע רוחני ומוסרי שמחדד אצל האדם את תחושת המחויבות והחיבור למסורת ארוכה של דורות. דרך פרשיותיו של ספר זה אנו קולטים את קולו האחרון של משה רבנו, המדריך אותנו כיצד לחיות כעם וכיחידים בעלי זהות, ייעוד ואחריות.
כך מתגלה ספר דברים כספר המכוון את האדם בכל התקופות – החל מתקופת הנדודים במדבר ועד ימינו אנו – אל עבר עבודת ה' שלמה יותר, חיי מוסר ואחריות חברתית, ומתן משמעות ערכית לכל מרחבי החיים. כאשר אנו שבים ולומדים בו מדי שנה, אנו מחדשים את הברית שלנו עם דבר ה' ועם המורשת הקדומה, והדבר מעניק לנו השראה וכוח לעמוד באתגרים המתחדשים בכל דור ודור.