הבדלה
אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וְאֱלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁמוֹר וְהַצֵּל אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ מִכָּל רָע בִּתְהִלָּתֶךָ, כַּאֲשֶׁר הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ הָאֲהוּבָה עוֹבֶרֶת, שֶׁהַשָּׁבוּעַ, הַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה, יָבֹא לָנוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, לְאַהֲבַת חֲבֵרִים, לִדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, לְהַאֲמִין בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה עִקָּרִים שֶׁלְּךָ, וּבִגְאוּלָה קְרוֹבָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים, וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה הִנְּךָ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, תֵּן גַּם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲהוּבֶיךָ כֹּחַ, לְהוֹדוֹת לְךָ, וְרַק אֹתְךָ לַעֲבֹד, וְלֹא לְאַחֵר חָלִילָה. וְשֶׁהַשָּׁבוּעַ, הַחֹדֶשׁ וְהַשָּׁנָה יָבֹא לָנוּ לִבְרִיאוּת וּלְמַזָּל טוֹב וְלִבְרָכָה וּלְהַצְלָחָה, וּלְחֶסֶד, וּלְבָנֵי, חַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי, וְסִיַעְתָּא דִשְמַיָּא לָנוּ וּלְכֹל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
סדר ההבדלה:
רִאשׁ֥וֹן לְצִיּ֖וֹן הִנֵּ֣ה הִנָּ֑ם וְלִירוּשָׁלִַ֖ם מְבַשֵּׂ֥ר אֶתֵּֽן: אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהֹוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃ לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר׃ וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַיהֹוָ֖ה עִמּֽוֹ׃ וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃ כֵּן נִמְצָא חֵן וְתִמְצְאוּ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:
ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃ כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃
ייקח כוס יין מלא בידו הימנית ויאמר:
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא׃
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא,
אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָּא:
אָנָּא יְהוָ֗ה הַצְלִיחָה נָּא.
אָנָּא יְהֹוָ֗ה הַצְלִיחָה נָא׃
הַצְלִיחֵנוּ, הַצְלִיחַ דְּרָכֵינוּ, הַצְלִיחַ לִמּוּדֵֽינוּ, וּשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵֽינוּ, כְּדִכְתִיב יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר׃ וּכְתִיב וַיְהִי דָוִד לְכׇל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהֹוָה עִמּוֹ׃ כֵּן יִהְיֶה עִמָּנוּ:
סַבְרִי מָרָנָן. ועונים: לְחַיִּים
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
אם אין לו בשמים, וכן מי שאינו מריח אינו צריך לברך על הבשמים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא עֲצֵי (עִשְׂבֵּי) (מִינֵי) בְשָׂמִים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא מְאורֵי הָאֵשׁ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְחול וּבֵין אור לְחשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים וּבֵין יום הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּבְדִּיל בֵּין קדֶשׁ לְחול:
הבדלה, יציאת שבת: מנהגים ותפילות
הבדלה היא הטקס החותם את קדושת השבת ומבדיל אותה מימי החול. כשם שהכניסה לשבת מלווה בחגיגיות (קבלת שבת, הדלקת נרות וסעודת ליל שבת), כך גם היציאה ממנה כוללת טקס סמלי ורוחני שנועד להבהיר שהזמן הקדוש חלף, וכעת שבים אל שגרת החול. טקס ההבדלה נושא בחובו משמעויות עמוקות ומנהגים עשירים, המכינים את האדם לחזרה אל ימי המעשה תוך שמירה על המטען הרוחני שרכש במהלך השבת.
1. רקע ומשמעות
השבת נחשבת ביהדות כ"מעין עולם הבא" (בבלי, ברכות נז ע"ב), כלומר יום שבו האדם מקבל תוספת נשמה ומתעלה על עיסוקיו החומריים. זמן ההבדלה מגיע בצאת השבת, והוא מציין את הרגע שבו אנו נפרדים מאותה קדושה מיוחדת וחוזרים לעולם החולין. חכמים תיקנו את אמירת ההבדלה כדי להדגיש את ההבחנה (ההבדל) בין קודש לחול, בין אור לחושך, ובין ישראל לעמים. הרמב"ם (הלכות שבת כט, א) מדגיש שמצות עשה מן התורה לזכור את השבת בכניסתה (קידוש) וביציאתה (הבדלה), אף על פי שחלק מן הפוסקים סוברים שהבדלה היא מצווה מדרבנן.
2. זמן ההבדלה
ההבדלה נעשית מיד לאחר צאת השבת, כאשר הכוכבים נראים במלואם (צאת הכוכבים). רבים נוהגים להתפלל ערבית של מוצאי שבת בבית הכנסת, ולאחר מכן לערוך את ההבדלה במקום התפילה או בבית. יש להקפיד שלא לאכול או לשתות מרגע שקיעת השמש ועד לאחר קיום ההבדלה, על מנת לתת כבוד לקדושת השבת ולא לסיים את חוויית היום הקדוש בטרם עת.
3. מרכיבי טקס ההבדלה
א. כוס יין (או מיץ ענבים)
יין מסמל שמחה וחגיגיות. בדומה לקידוש, היין משמש כלי לברכה. יש הממלאים את הכוס עד שתהיה "עולה על גדותיה", כסימן לשפע ברכה בשבוע החדש.
ב. בשמים
מקובל להשתמש בצמחי בשמים ריחניים, עליהם מברכים "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים". לפי חז"ל (בבלי, ביצה טז ע"א), האדם מקבל "נשמה יתרה" בשבת, ועם צאתה – הנשמה היתרה מסתלקת. הריח הטוב משיב את הנפש ומקל מעט על הצער שבפרידה מהשבת.
ג. נר הבדלה
על פי ההלכה, נר ההבדלה הוא נר בעל שני פתילים או יותר (או שתי להבות שהודלקו והוצמדו יחדיו). מברכים עליו "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ". נהוג להביט בציפורניים לאור הנר, כזכר לכך שאדם הראשון נברא עם אור מיוחד, ובמוצאי שבת הוא התחיל להשתמש באש. יש גם הסברים סמליים אחרים הקשורים ליכולת לראות את ההבדלים שבין הציפורן לבשר, להמחיש את עניין ההבדלה בין קודש לחול.
ד. נוסח ברכות ההבדלה
לאחר סידור המרכיבים (יין, בשמים, נר), אוחזים בכוס היין או המיץ ואומרים את נוסח ההבדלה, המכיל ארבע ברכות:
- ברכת היין: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'… בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".
- ברכת הבשמים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'… בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים".
- ברכת הנר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'… בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ".
- ברכת ההבדלה עצמה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'… הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל…".
בסיום הברכות, שותים מהיין, מכבים את הנר (יש שנהגו לטבול אותו ביין שנשפך מעט מהכוס) ומברכים איש את רעהו בברכת "שבוע טוב".
4. מנהגים ותוספות לאחר ההבדלה
לאחר טקס ההבדלה נפוץ לשיר פיוטים המסמלים את השמחה ואת התקווה לשבוע מלא ברכה. רבים שרים את הפיוט "הנה אל ישועתי" או "אליהו הנביא", מתוך כיסופים לביאת אליהו שיבשר את הגאולה. מקובל גם לנצל את אווירת מוצאי השבת ללימוד תורה או לאמירת "וִיהִי נֹעַם", פרק צ"א בתהילים או אמירת "קדושה דסידרא" (קדיש) כנהוג בקהילות מסוימות.
5. מעמד יציאת שבת בהלכה ובמדרש
במדרש נאמר כי השבת היא "בת זוגו של הקב"ה" (בראשית רבה יא, ח). היציאה מן השבת משולה לפרידה מאור גדול, ומכאן הצורך להסתגל בהדרגה לחזרה אל החול. ההבדלה משמשת נקודת מעבר המלווה בתפילה שנצליח לשמור על "ריח השבת" גם בימי השבוע. במילים אחרות, אין מדובר רק במנהג טכני לסיום השבת, אלא בחתימה רוחנית המותירה חותם של קדושה, בטרם נפנה לעיסוקי העולם הגשמי.
6. תכנים נוספים בתפילת ערבית של מוצאי שבת
לפני ההבדלה נערכת תפילת ערבית מיוחדת למוצאי שבת. בחלק מהקהילות מוסיפים את הקטע "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" וממשיכים בתוספת של "אתה חוננתנו". בברכה הרביעית של שמונה-עשרה (ברכת "אתה חונן"), מוסיפים את הנוסח "אתה חוננתנו… להבדיל בין קודש לחול" וכך מקיימים הבדלה גם בתפילה. תוספת זו פוטרת לפי דעות מסוימות (אם אין אפשרות לעשות הבדלה על הכוס), אך המנהג העיקרי הוא לקיים את הטקס השלם עם היין, הבשמים והנר.
7. סיכום ומשמעות רוחנית
הבדלה אינה רק טקס סיום לשבת, אלא חלק אורגני של קדושת השבוע. כשם שהשבת נושאת בחובה את הכוח לחבר את האדם לעולם הנשמה, ההבדלה מזכירה לו שהקדושה יכולה ללוות אותו גם ביום חול. חכמי המוסר מסבירים שהטעם להריח בשמים ולברך על האש הוא להותיר רושם חיובי בכל החושים, למען נשמר מצב רוחני נעלה גם בימות החול.
המעבר החד בין קדושת השבת לחול מצריך הכנה ועיבוד: המאמין נפרד מהשבת בידיעה שהיא תותיר בו זיכרון חי, שישפיע על מעשיו במשך כל השבוע. העלייה הרוחנית של השבת מקבלת אישור, כביכול, בסיום ההבדלה – ומאפשרת לאדם לרדת שוב לעולם המעשה כדי לתקן ולרומם אותו. כך ההבדלה נעשית מעין גשר בין העולמות, המזכיר לנו שבכל ששת ימי המעשה מתגנב לו “אור השבת” ומעורר בנו כמיהה לקדושה וגעגוע ליום המנוחה הבא.
בכך, ההבדלה ויציאת השבת מהווים תחנה חשובה ב"מחזור השבועי" של האדם היהודי. הם אינם רק רגע חולף של ברכות, אלא הזדמנות להפנים את סגולת השבת ולהפוך אותה לכוח מניע של התפתחות רוחנית מתמשכת. שבוע טוב!
זמני כניסת ויציאת שבת
| עיר | כניסת שבת | יציאת שבת |
|---|---|---|
| חיפה | טוען… | טוען… |
| תל אביב | טוען… | טוען… |
| ירושלים | טוען… | טוען… |
| טבריה | טוען… | טוען… |
| באר שבע | טוען… | טוען… |