המונח "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" מציין במבט ראשון מצווה הלכתית הקשורה לבית המקדש: על גבי המזבח הייתה ניצבת תמיד אש שהבעירו אותה לצורך הקרבת הקורבנות, ואף בשבת לא הייתה כבה. למעשה, גם קורבן מוסף השבת הוקרב על אותו מזבח בלהבת אש תמידית זו. אולם מתברר שהאש עצמה – וכן כל סדר העבודה במקדש – ממשיכים לדלוק ולהתחולל בפנימיות, גם לאחר חורבן הבית הגשמי.
למעשה, מאז הקמת המשכן במדבר נמשכה שרשרת של עבודת הקורבנות, הכהונה והלויים, שהתרחשה בפועל לאורך הדורות בבתי המקדש. אלא שהירידה החיצונית והחורבן מסתירים מעינינו את העבודה המתמדת המתרחשת בפנימיות העולם. המשכן, כך לימדו חז"ל, מהווה מקור לשורש כל מלאכה בעולם, שהרי במלאכת הקמתו נכללו כל ל"ט המלאכות האסורות בשבת. מכאן שלכל פעולה או יצירה אנושית הקיימת כיום יש חיבור לשורשי הקדושה של המשכן – ובפרט בכל מלאכה שהאדם עושה, הוא מושך אור וחיוּת מאותו מקור קדום.
גם כאשר אדם עוסק בפעילות שאינה מוגדרת כמצווה, מקופלת בתוכה חיוּת משורש המשכן, מפני שאין דבר בעולם שאינו יונק מאור האלוקות. כאשר האדם מכוון ליבו ומחשבותיו לכך שחייו וכל מעשיו – אפילו הארציים – מונחים בידי הבורא, הוא מגלה רובד עמוק של קדושה בכל פעולה. ההבנה שהעולם עומד על המשכן הרוחני מסייעת לנו להתרומם ולהפוך גם פעולות יום-יומיות לחלק מעבודת הקודש.
דבר זה נכון גם לגבי הניגונים והרוח שבאים לעולם: כל מנגינה, ברובד הפנימי שלה, נמשכת מכוח השורש העליון שבמשכן. משום כך, כאשר אדם מקדיש את נגינתו או שירתו אל הקודש, הוא מחבר עצמו לאותו צינור אלוקי המחיה את העולם. מכל מקום, עליו להיזהר לכוון שתהיה דרכו כשרה, כי הכוח הנשמתי של המנגינה מכיל פוטנציאל עצום לטוב – או חלילה להפך.
בבית המקדש נתקיימו עשרה ניסים תמידיים, כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. בכך הומחש שהעולם כולו מונהג בידי הקב"ה, ושאין שום מציאות בפני עצמה מלבדו. גם מי שעובר עבירה או נופל רוחנית, מקבל את חיותו מאת הבורא. ולכן הדבר שהכוחות השליליים "חוששים" ממנו במיוחד הוא הרגע שבו האדם, לאחר נפילה או עבירה, יכיר שגם חיותו באותו רגע עצמו הגיעה מה'. אם האדם שמח ומבין שגם במקום החושך פועל רצון ה' – אף אם אינו עומד בציפיותיו האישיות – הוא פודה את ניצוצות הקדושה שבאותה ירידה, ומחזירם לאור. זהו סוד התשובה הגורם לחושך להתבטל מפני האור, כי החושך תלוי בהעלמת הקשר עם הבורא.
מכאן נוכל להבין את עניין פורים. מגילת אסתר נראית כסיפור היסטורי במבט חיצוני, אבל במהותה היא מהווה התגלות פנימית של שלטון ההשגחה האלוקית על העולם. אסתר נחטפה לבית אחשוורוש הרשע, אולם מרדכי "ידע את כל אשר נעשה", מפני שהכיר בעומק לבו שכל הסיבות וכל המאורעות – גם המאיימים ביותר – מונחים בידי הקב"ה. הוא בא לראות בשלום אסתר, וחז"ל דרשו "ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית" – רמז לכך שהעבודה הרוחנית של עם ישראל ממשיכה להתקיים בפנימיות, גם כאשר במציאות הנגלית נדמה שהמלכות ביד כוחות זרים.
רצף ההיסטוריה מגלה לנו כי אסתר הייתה צאצאית של שאול המלך, אשר חס על אגג מלך עמלק. מכוח אותו חטא נולד בסופו של דבר "המן בן המדתא האגגי". אסתר נקראה אפוא להשלים את מה שחסר אז, לבטל את הרע של עמלק. עמלק מייצג רוע צרוף – "המן היה הרע שבעץ הדעת" – והוא ניסה להשמיד את ישראל בגזירת השמד, תוך שימוש בכוח הסעודה והשתייה שנגעו באכילה אסורה. יש כאן מקבילה לחטא אדם וחווה שנכשלו בעצת הנחש דרך אכילה מעץ הדעת. אולם מרדכי הצדיק, שהאיר אור גדול גם בתוך החושך, הפך את הגזירה לגאולה ולשמחה עצומה.
זהו היסוד של פורים: בכל מהלך קשה או איום, יש יד מכוונת מאת הבורא. אנו מבינים שהסיפור ההיסטורי איננו רק פוליטי או מקרה שנוהל על ידי מלך אכזר ואיש רשע; זוהי התרחשות פנימית של הנהגה אלוקית, שבה גובר האור על החושך. גזירת המן התבססה על שאננותם של היהודים, שהשתתפו בסעודתו של אחשוורוש. ולמרות זאת, כשנקודת האמונה התעוררה, התבטלה הגזירה והפכה ל"נהפוך הוא", בחינת אור המציף את החושך.
כולנו מוזמנים בחג הפורים לשאוב כוח מאותה אש תמידית, ולזכור כי גם בנפילות או בקשיים, מתעצמת פנימיות הנשמה ומתגלה בה האמונה שהכל מאיתו יתברך. בכך אנו שבים אל שורש העבודה שבמשכן ומפעימים את החיות האלוקית בכל פינה של עולמנו, מתוך שמחה וביטחון בהנהגתו המושלמת של הבורא.
כאשר חג הפורים מגיע, נוכל להתבונן בכל פרטי המאורעות ולראות כיצד הכול מכוון ביד אמן. רק כאשר מבינים שבכל צער או נפילה יש אור אלוקי נעלם, מתגלית החירות האמיתית. וכך, בתוך ההסתר והגלות, מנצנצת אש הנפש – אותה "אש תמיד" – המחברת את האדם אל מקור החיים ומעמידה אותו בפסגה רוחנית חדשה, גם אם כלפי חוץ נראה שעדיין שרויים בחושך. זהו כוחו הפלאי של פורים: לשבור את קליפת ההסתר, לחשוף את ההנהגה האלוקית בכל אירוע, ולחולל גאולה בבחינת "אור מתוך החושך" בפנימיות הבריאה.
נכתב ע"י הצדיק ישי ישראל אורנשטיין https://ahavat-haor.com/
לעילוי נשמת הצדקת שמחה בת תמר ע"ה